יום שלישי, 9 בספטמבר 2014

מרוקו 2013 -סיור בחסות העמותה לשימור בתים של קזבלנקה


את הסיור התחלנו בכיכר האומות המאוחדות שנמצאת מול העיר העתיקה. החומה שבחזית והמגדל אינם מקוריים, הם שוחזרו במהלך השנים האחרונות. מטרתה של החומה היה לסגור ולהגן על המדינה. מגדל השעון היה גם הוא בעבר חלק מהחומה ושוחזר על סמך עדויות. במקום בו עומד כיום (2013) מלון AYATT היה חלק מהרובע היהודי שנהרס. המלון היה צבוע בעבר בצבעים כהים ( שחור אפור) ורק לאחר השיפוץ שנעשה בו בשנת 2010 הוא נצבע בלבן. בצד הצפוני של הכיכר, מול העיר העתיקה, נמצא מלון אקסלסיור - המלון הראשון שנבנה מחוץ לחומות. בצמוד אליו מבנה של בנק. התכנון המקורי היה להרוס את כל המלון ולבנות במקומו את הבנק. לשמחת העמותה לשימור בתים הפרויקט נעצר וחלק מהמלון המקורי נשאר. ניתן לראות את האי סימטריות של המבנה. קזבלנקה אינה מתאפיינת ברובע עתיק כמו ערים אחרות במרוקו, אין לה מסורת בנייה וסגנון מאפיין שצריך היה לשמר, ולכן היא הייתה "אכסניה" לאדריכלים ויזמים שביקשו לבנות בסגנון ובצורת בנייה חדשני. אדריכלי העיר היו פתוחים לרעיונות חדשניים, כמו בנייה בתבניות ובבטון מזויין. בקזבלנקה עשו חברות צרפתיות ואיטלקיות הרבה מאוד ניסיונות בבנייה חדישה שלימים הפכה להיות לאדריכלות המודרנית של אירופה. הליברליות והפתיחות של מתכנני העיר קזבלנקה היו כר פורה ליצירתיות של אדריכלים זרים רבים. כיכר האומות המאוחדות נמצאת בנקודה חשובה של תכנון ועיצוב האזור כולו. מכיכר זו תצא שדרה רחבה לאורך 25 ק"מ במקביל לים שלאורכה יבנו בניצב לשדרה ולא כפי שמקובל לאורכה. צורת בנייה זו תאפשר כניסה רבה יותר של אור ורוח בריזה מהים. חשיבות נוספת לכיכר בזאת שהיא מהווה חטיבה אחת עם כיכר מוחמד החמישי, ובכך הן הופכות את קזבלנקה למקום היחידי במרוקו בו ניתן לכנס אלפי אנשים בעת ועונה אחת לעצרת המונים. תכנון אורבאני שאינו מקובל בעולם השלישי ובודאי לא בעולם המוסלמי. הבתים בכיכר המרכזית, רובם, נבנו בסגנון הקולוניאלי. בשדרת מוחמד החמישי שבה עוברת כיום הרכבת הקלה נשארו מבנים רבים בסגנון האר דקו שעברו שיפוץ ושיחזור מדהים. אר דקו הוא סגנון בתחומי אמנות חזותית שונים, שהחל להתפתח בתחילת המאה ה-20 ומקורו לקוח מהקפדת יתר בפרטים המצויים באר נובו והדגשתם. סגנון האר דקו כלל מגוון עשיר של עיטורים גיאומטריים, עיטורים שנלקחו מעולם האדריכלות, עולם האופנה, ותרבויות קדומות. האר דקו החל להתפתח לאחר מלחמת העולם הראשונה, עם הרצון של האנשים לרהיטים, תכשיטים ואביזרים דקורטיביים. רוב המעצבים בחרו להשתמש בחומרים לא רגילים כמו פלדה, עצים יקרים, שיש ועוד. סגנון זה התפתח במספר תחומים: אדריכלות, ריהוט, מוצרי חרס, זכוכית ותכשיטנות. המשכנו לכיכר המרכזית והחשובה מוחמד החמישי. המקום היה עד שנות השלושים של המאה ה-20 שטח של מחנה צבאי גדול של הצבא הצרפתי. המושל הצרפתי הראשון, המרשל ליאוטה, החליט שבאזור החדש, כמו בכל עיר ועיירה באירופה צריכה להיות כיכר מרכזית שבה יהיו מרוכזים כל המבנים האדמיניסטרטיביים. הוא ציוה על פינוי השטח לטובת בניית בית העירייה, בית המשפט, הדואר והבנק המרכזי. כעדות למחנה הצבאי שהיה קיים במקום נשאר עומד מבנה אחד ששיך עד היום לצבא. בית העירייה מכונה "בלאדייה". צמוד אליו מגדל השעון המתנשא לגובה של 50 מטרים. מומלץ לבקר בחצר בית העירייה. בסמוך, בית המשפט, המחכמה, שהוא דוגמה ייחודית לאדריכלות מאורסקית, מסורתית מודרנית. כיכר מוחמד החמישי נחשבת לכיכר החשובה ביותר, במהלך סופ"ש מתכנסים במקום אלפי אנשים שבאים להיפגש עם ידידים ולהחליף דעות. בקצה המערבי עומדת כנסיית נוטרה דאם הלבנה שהייתה גם היא חלק מהכיכר וכיום עומדת ריקה. בצמוד לכיכר הולך ונבנה התיאטרון הלאומי של מרוקו. בפינה הצפון מערבית שוכנת הקתדרלה סקר קר שנבנתה בשנת 1930 היא צבועה כולה בלבן ומזכירה את אחותה מפריס. המקום סגור כיום למבקרים. כתב : דני הירשטיין hirschstein.dan@gmail.com 052-2202050


יום שישי, 1 באוגוסט 2014

מסע מרתק לקווקז הגבוה - גאורגיה 2014


יום1: 05.07.2014 תל אביב - טבילסי
יצאנו בטיסת טורקיש תל אביב- איסטנבול - טיבליסי. בשדה קיבל אותנו המדריך המקומי DITO  צעיר נמרץ ונחמד. נסענו הישר למרכז העיר העתיקה משם עלינו ברכבל אל מצודת נריקלה שהוקמה ככנסייה במאה הרביעית. בסמוך ניצב הפסל המפורסם של "אמא אדמה", מונומנט סובייטי של דמות אישה המחזיקה ביד אחת כוס יין וביד השנייה חרב. פירושו: ידידים יתקבלו בברכה, ואויבים - הישמרו על נפשכם. מנקודה זו יש תצפית נפלאה לעבר המרחצאות העתיקים, גשר השלום, שני הצינורות הענקיים שנבנו כתיאטרון ובנין המרכז האדמיניסטרטיבי שנראה כמו מקבץ של פטריות. ירדנו חזרה ברכבל ויצאנו לסיור רגלי באזור המעיינות החמים שבשכונת ortakhala. ניתן להבחין במרחצאות בזכות הכיפות אדומות שלכל אחד מהם. כיום יש 6 נביעות שעל גביהן נבנו המרחצאות. אחד מבתי המרחץ נראה כמסגד פרסי ונקרא blue bath עם מוזאיקה כחולה. המשכנו ברובע העתיק שבנוי בחלקו מבתי עץ המצופים בטיח צבעוני, מעוטרים ומגולפים, והמרזבים שלהם מסתיימים בראש חיה מגולף. המשכנו לבית הכנסת הגדול בטביליסי שנקרא גם בית הכנסת של האחלציחלים, הוא אחד מחמישה עשר בתי כנסת שהיו בעיר והוא הגדול, המרכזי והמפואר שבהם. בית הכנסת נמצא ברחוב לסלידזה 43. לא רחוק משם  נמצאת  כיכר ירושלמי. כיום נמצאים בטביליסי כ- 8000 יהודים המקיימים את חיי הקהילה ב- 3 בתי כנסת שבאחד מהם ביקרנו. ירדנו אל סמטה קטנה המובילה למדרחוב שלאורכו ישנם בתי קפה ומסעדות שונות. את נהר הקורה חצינו על גבי "גשר השלום" שהוא מרשים ומיוחד. משם חזרנו לאוטובוס ולארוחת ערב במסעדה מקומית Chashnagiri הארוחה הייתה עתירת מנות וכללה: סלטים, דגים, שיפודי בשרים, עוף, פטריות, חצילים, תרד, סלק וכמובן חצ'אפורי וחינקאלי. משם נסענו לבית המלון.

יום 2 : טבילסי – מצחטה -  גורי- מערות אופליסציחה - כותאיסי
עזבנו את טביליסי לכיוון כנסיית ג'ווארי Jvari (כנסיית הצלב). הכנסייה שוכנת על ראש גבעה מחוץ לעיר, נבנתה במאה ה-6 והמבנה שלה מייצג את הארכיטקטורה המרובעת שהייתה נפוצה בכל דרום הקווקז. בדרך לכנסייה שמענו מפי אבי פלדינגר סקירה מרתקת על תהליך ההתנתקות שעברה גיאורגיה מכמה מחוזות כמו: אבחזיה, דרום אוסֶטיה.
הגענו למקום ביום ראשון בשעת המיסה, המעמד היה מרשים ומרגש במיוחד. עשרות אנשים הצטופפו באולם קטן ונשאו תפילה בשירה נהדרת. מהמקום משקיף נוף מרהיב על מפגש הנהרות מטקבארי ואראגבי ועל העיר מצחטה עם הקתדרלה המפורסמת סווטי צחובלי Sveti Tskhoveli. משם המשכנו למצחטה, בירתה הקדומה של גיאורגיה, אשר הפכה להיות התחנה המרכזית בדרך המשי. זה האתר הקדוש ביותר עבור הגיאורגים. הכנסיות הראשונות והעתיקות בגיאורגיה הוקמו במצחטה, והיא הייתה ליבה הרוחני מאז כינונה של הנצרות כדת השלטת בתחילת המאה ה – 4. בעבר, מצחטה הייתה גם עיר הבירה המנהלית של גיאורגיה, עד שהבירה עברה לטביליסי במאה ה – 5 לספירה. ערכנו סיור במתחם הקתדרלה שם שוחזרו מספר בתים כפריים אופייניים לאזור כולל, מזקקת יין. קיבלנו לטעום מהמשקה המזוקק הגרפה המקומית שנקראת צ'צ'ה – צבעו לבן עם אחוז אלכוהול גבוה מאד ומזכיר את הוודקה הרוסית. הוא מיוצר מקליפות ענבים ונמצא בחביות שמצופות מבפנים בנירוסטה. צ'צ'ה בן 20 נחשב למשקה יקר ערך. המשכנו לקתדרלה  שנקראת כנסיית העמוד הנותן חיים. לפי מסורת אחת נקברה כאן אישה יהודייה ששמה סידוניה עם כנף הבגד שלבש ישו כשנצלב. הגענו בשעה שעדיין המקום היה הומה אדם וכולם התפללו, ליד המזבח עמדה מקהלת גברים שליוותה את התפילה בשירה אדירה. היה מאוד מרשים ומעניין.
המשכנו לעיר גורי. גורי, עיר במרכז גאורגיה, שוכנת במחוז קארטלי. במקום מתגוררים כ 48000 תושבים  (2013). השם גורי בא מהמילה גורה שמשמעותו "גבעה". גורי מפורסמת בשל שתי סיבות: האחת ב1920 פקדה את העיר רעידת אדמה חזקה, והשנייה  זו עיר הולדתו של יוסיפ ויסריונוביץ' - הוא סטאלין. בדרך למוזיאון סטלין שמענו הרצאה מקיפה של דוד זרח, על חייו ופעלו של סטלין, האיש שדמותו הנערצת הייתה ונשארה שנויה  במחלוקת.
את הסיור ערכנו בליווי מדריך מקומי. המתחם עצמו כולל את המוזיאון המתאר את ההיסטוריה של המנהיג ומציג עשרות תמונות, ספרים, חפצים אישיים, רהיטים, מתנות, ואפילו אחת מ-12 מסיכות המוות. בחצר עומד הבית בו גדל סטלין ובסמוך לו קרון הרכבת. סטלין פחד לטוס, ומעולם לא טס. הוא ביצע את כל נסיעותיו בקרון הרכבת הפרטי שלו.
משיחה שקיימנו עם המדריך עולה שגם היום, למרות חלוקי הדעות לגבי אישיותו של המנהיג, בכול בית בעיר גורי יש תמונה או פסל שלו. בתום הביקור במוזיאון סטלין נסענו לאופליסציחה (Uplistsikhe) הנמצאים במרחק 3 ק"מ מגורי. הדרך למקום גרועה והנסיעה ארכה כחצי שעה. זו, למעשה, עיר מהמאה ה-6 לפנה"ס. מתחם גדול של מערות, חלקן טבעיות וחלקן חפורות, שאפשרו לנו להציץ לתקופה אחרת – סמוך למקום  עברה דרך המשי המפורסמת מה שהעניק למקום חשיבות. סירנו בין המערות, מבני פולחן ובתים ששימשו למגורים ולגידול בעלי חיים. עלינו לתיאטרון בדרום-מערב העיר, הצופה לכיוון הנהר, המקום היה, כנראה, מקורה בתקרה (אוקטגונלית) מתומנת. במפלס מעליו נמצא אולם גדול הנקרא "אולם עתיק של תמרה" ומעל כנסיית הנסיך.
משם המשכנו לכותאיסי, העיר השנייה בגודלה בגאורגיה, בה מתגוררים כ 196,500 תושבים‏ (2014). נסענו לרחוב שהיה למרכז הקהילה היהודית, שם נשארו שלושה בתי-כנסת והם נמצאים באזור ההיסטורי השמור של העיר. במתחם בו ביקרנו יש שני בתי כנסת: האחד ישן והשני עבר שיפוץ ועדיין לא פתוח למתפללים ( יולי 2014).  את המתחם פתח לנו דוד שסיפר לנו בקצרה על תולדות הקהילה המפוארת של כותאיסי. מקהילה שמנתה 20,000 אנשים בשנות ה70 של המאה ה- 20, חיים כיום במקום כ 350 אנשים שרובם מבוגרים. יש, עדיין בעיר, שני בתי מלון קטנים בבעלות משפחה יהודית ורופא יהודי. היהודים כאן, חיים בדו קיום טוב עם שכניהם, למרות שמידי פעם יש התפרצויות אנטישמיות. דוד נשאר לחיות במקום לצד אביו המבוגר שחולה ולכן אינו יכול לעזוב את המקום. בתום הסיור המשכנו לבית המלון הנמצא כ 15 ק"מ מחוץ לעיר. שמו של בית המלון Sanatoriumi  המבנה היה בתקופה הקומוניסטית סניטאריום עבור החיילים, הקצינים הרוסים. הוא נבנה כארמון מפואר ששימש גם את סטלין בביקוריו באזור.
לפני כ 15 שנים נרכש המקום על ידי יזמים פרטיים שהסבו את המקום למלון. המלון בנוי בתוך פארק המשתרע על שטח של 160 דונם, עם מסלולי הליכה פינות ישיבה ומזרקות. בשלושת המבנים ששופצו יש כ 200 חדרים לאירוח.

יום 3 : כותאיסי – זוגדידי – אגם אנגורי– מסטיה-  אגמי קורלדי KORULDI
לאחר ארוחת הבוקר עזבנו את המלון, חצינו שוב את כותאיסי ובדרך חלפנו על פני בית הפרלמנט של גאורגיה, מבנה מרשים וחדש שנפתח בשנת 2012. המבנה הוקם לזכר 300,000 מתושבי גיאורגיה שנהרגו במהלך מלחמת העולם השנייה. המשכנו מערבה לזוגדידי. הכביש צר ומפותל והנהיגה בו קשה ואיטית. בדרך קיבלנו מרותי קרן מוסקוביץ הסבר (בדרך מקורית של משחק) על קהילת הקראים בגיאורגיה ובישראל. למדנו הרבה על קהילה זו של יהודים שאינה מוכרת לרבים מאיתנו. בהמשך הדרך שמענו הרצאה נוספת ומעניינית של בתיה זרח על הכלכלה של גיאורגיה. לקראת הצהריים הגענו לזוּגדידי, עיר חשובה השוכנת על הגבול עם אבחזיה. במקום מתגוררים כ 72000 תושבים ( 2014). עצרנו בסמוך לכניסה לארמון-מוזיאון דדיאני. לאחר הפסקה קלה המשכנו למסטיה, בדרך עצרנו לתצפית על אגם אנגורי היפהפה והסכר אנגורי, שנחשב לשער הכניסה אל הקווקז הגבוה. הסכר ההידרו-אלקטרי אדיר הממדים מספק חשמל לאזור כולו. עבודות בניית הסכר התחילו בשנת 1961, בזמן השלטון הסובייטי, והסתיימו ב 1977. הוא בנוי בצורה קשת. סכר קשת או סכר קמרון הוא סכר מעוגל הבנוי מבטון. ומתוכנן כך שהקשת פונה במעלה הזרם כך שלחץ המים כנגד הסכר, הלחץ ההידרוסטאטי, דוחס ומחזק את המבנה כשהוא נלחץ אל יסודותיו. בדרך כלל בונים את סכר קשת בתוך קניון עמוק שקירותיו תלולים ובנויים מסלע יציב שיתמוך במבנה ובלחצים. שיטה זו מאפשרת סכרים דקים יותר מכל סוג אחר של סכר, לכך גם נדרשים פחות חומרי בנייה להקמתם, ומוזיל את עלותם
.הסכר באגם אנגורי גובהו 270 מ', רוחב הבסיס 90 מ', באמצע הרוחב 55 מ', ובחלק העליון 10 מ'. התחנה ההידרו אלקטרי במקום מספקת חשמל לרוב שיטחה הצפון מערבי של גיאורגיה. המשכנו בנסיעה על הכביש העובר לאורך האגם. בדרך פגשנו מספר רב של מגדלי דבורים המציעים דבש טהור. ירדנו מהאוטובוס והלכנו קטע של 2 ק"מ על הכביש לאורך האגם. הדרך החדשה למסטיה טובה ונוחה, חלקה בציפוי אספלט וחלקה בטון. בדרך קיבלנו הסבר מפורט על המטבח הגיאורגי מפי ז'קי זרח כולל מצגת שהוקרנה באוטובוס וכללה חלק מהמאכלים שכבר אכלנו. בהמשך שמענו הסבר של דוד זרח על המוסיקה המקומית, כולל השמעה של קטעים מיוחדים, בצירוף מצגת המתארת את מגוון כלי הנגינה.
העיירה מסטיה שוכנת בגובה של 1400 מ' מעל פני הים. במקום מתגוררים בקיץ כ 4000 תושבים ( נכון ל 2014). הגענו למלון בשעה 16:30 (Hotel Svaneti  ) לאחר התארגנות קצרה עלינו על רכבי השטח (החדישים 4X4 Delica  המיועדים ל 6 מטיילים), ויצאנו לשטח, היעד היה סיור באגמים.
נסענו לאורך נחל צ'לאטי (על שם הקרחון צ'לאטי), עברנו את שדה התעופה המקומי של מסטיה, ולאחר מכן חצינו על גבי גשר את הנחל. מנקודה זו עולה דרך עפר ומתפתלת אל מרומי רכס קורולדי. הקטע האחרון הוא רמה עם מרחבי דשא ענקיים ופריחה מגוונת. רכבי השטח הגיעו עד לגובה של 2720 מ' סמוך לאגמים. האגמים אינם מרשימים במיוחד אך מנקודה זו יש תצפית מיוחדת על חלק מהפסגות של הקווקז הגבוה, בין היתר על פסגות האושבה USHBA. מהאגמים ירדנו בהליכה על הדרך שבה עלו רכבי השטח עד לצלב הנמצא בגובה של 2360 מ'. מהמקום בו ניצב הצלב יש נוף מרהיב על עמק דולרה DOLRA, העיירה מסטיה והרכס של הרי הזורולדי שמצוי ממול. מסלול נוח להליכה של 4.5 ק"מ מפריד בין האגמים והצלב. מהצלב יש דרך תלולה עד למסטיה (זמן הליכה כ 2.5 שעות ירידה בשביל תלול). מהצלב חזרנו ברכבי השטח למסטיה. הגענו למלון בשעה 20:30 אור אחרון (בחודש יולי).
סיכום מסלול הליכה: 4.5 ק"מ, ירידה 300 מ', זמן הליכה 1.5 שעה, מסלול נוח.

יום 4 :  מסטיה – אושגולי – קרחון שקרה – מסטיה
יצאנו ממסטיה לאושגולי, כ– 5 ק"מ הראשונים יש כביש בטון חדש. עבודות פיתוח עליהם החליטה הממשלה החדשה נמשכות לאורך הדרך, שהם כוללת גם הנחת קו מתח גבוה. סלילת הכביש נמשכת ואמורה להגיע עד אושגולי. המרחק ממסטיה לאושגולי 45 ק"מ. חלק גדול  על דרך עפר קשה ומשובשת, הנסיעה בה איטית ונמשכת כ - 3 שעות. בחורף כאשר האזור כולו מכוסה בשלג כבד מפלסים את הדרך כמעט מידי יום. לאחר כשעה נסיעה עצרנו לתצפית על הכפר הציורי IPAAR  השוכן בתוך עמק. חצינו את הכפר ולאחר מספר ק"מ הגענו לכפר קטן נוסף בשם KAAL. בין שני הכפרים, על גדת הנהר, עומד לו מגדל אבן בודד, "מגדל האהבה" כך קוראים לו המקומיים. האגדה מספרת שבכפרIPAAR  התגוררה נערה שהתאהבה בנער מהכפר הסמוך KAAL. יום אחד יצא הנער הבוגר לצייד ולא חזר עוד לביתו. ליבה של הנערה נשבר וכאות אבל החליטה לא לצאת יותר מביתה. אביה שביקש להוציאה מהאבל בנה לה מגדל מרשים ויפה על גדת הנחל, זאת בתקווה שתמצא לה אהבה חדשה. אך הנערה שבורת הלב התגוררה במגדל ונשארה נאמנה לאהובה עד סוף ימיה. המשכנו עד לאושגולי. המקום הוא ריכוז של 4 קבוצות בתים : ז'יבּיאני, הנמצא בגובה של 2,100 מטרים מעל פני הים. צ'וויבּיאני צ'אז'אשי מוּרקמֶלי. בכל אחד מארבעת הכפרים נמצאים "מגדלי מצור" שהוכרזו על ידי אונסק"ו כאתר לשימור מורשת עולמית כבר משנת
1996. בידודם של הכפרים משאר גיאורגיה הביא לכך שהמסורות הדתיות והתרבותיות של הסוואנים נמשכות כאן לאורך של יותר מ-2,000 שנים ללא כל הפרעה והשפעה חיצונית. הכפרים שוכנים למרגלות פסגתו של ההר שחארה SHKARA, שהוא ההר הגבוה ביותר בגיאורגיה ואחד הגבוהים ביותר בהרי הקווקז. גובה הכפרים באושגולי הוא בין 2,086
ל-2,200 מטרים, והם נחשבים לכפרים הגבוהים ביותר באירופה. בארבעת הישובים יחד מתגוררות כ-70 משפחות (200 תושבים בקירוב נכון 2014), במקום יש בית ספר שבו לומדים
12 שנות לימוד, מרפאה ואמבולנס חרום. אנשי המקום מתפרנסים מחקלאות ובשנים האחרונות התפתח מאוד ענף התיירות. נפתחו שני בתי קפה קטנים, ומספר תושבים מציעים אירוח כפרי בבתיהם. בקיץ יוצאים התושבים למרעה עם העדרים ואחרים נשארים לעבד את החלקות החקלאיות הקטנות. ואילו בחורף הם מסוגרים בבתיהם ועוסקים בעיקר בעבודות שיפוץ ותיקונים. בימי החורף, בהם ניתן להוציא את בעלי החיים מהבית, הם עסוקים בניקיון הבית (בעלי החיים מתגוררים יחד עם המשפחה באותו מבנה).
בספר "כפר בפרשת דרכים" מתאר הסופר הגיאורגי צ'אטאראשווילי תמונה של החיים באושגולי, ספרו זה נכתב על רקע של שהייה כעשר שנים בכפר.
עזבנו את הכפר והתחלנו ללכת בדרך לקרחון. לאחר כק"מ עברנו את הנחל על גשר בטון והמשכנו על דרך עפר שאורכה 8 ק"מ עד לקרחון. השביל חוצה מספר פעמים את הנחל שמנקז את האזור כולו. האזור משופע בעשרות סוגי פרחים שחלקם אנדמיים (צמח הקיים באזור תפוצה מצומצם, שעל-פי רוב יש לו אפיון אקולוגי ברור). הדרך מטפסת באיטיות כ 250 מ' במעלה הנחל. הקטע האחרון המוביל לקרחון עצמו עובר באזור רצוף בבולדרים המקשה על ההליכה. הקרחון עצמו מכוסה בעפר ומפולות  סלעים, ואינו מרשים במיוחד.
(ניתן להיכנס עם רכבי שטח עד למרחק של 3 ק"מ מהקרחון, ועל ידי כך לקצר את מסלול ההליכה).
בצד ימין של הדרך, קרוב לעלייה האחרונה לקרחון, יש מעיין שבו נובעים מים עם פחמן דו-חמצני. בגיאורגיה פזורים מעיינות סודה רבים. הגיאורגים מאמינים שלמים יש סגולות רפואיות רבות והם מרבים לשתות מהם. רכבי השטח באו לאסוף אותנו (5 ק"מ מהכפר). בתום המסלול חזרנו למסטיה למלון כ 3 שעות נסיעה.
סיכום מסלול הליכה: 13.5 ק"מ, עליה 250 מ', זמן הליכה 6 שעות, מסלול נוח.

יום 5 : קרחון צ'לאטי - מוזיאון מסטיה – ביקור בבית טיפוסי עתיק
יצאנו מהמלון בשעה 09:00 נסיעה לכיוון שדה התעופה ומשם בדרך עפר לכיוון קרחון צ'לאטי  Chaaladi שנמצא למרגלות רכס אושבה. לאחר נסיעה של כ 9 ק"מ הגענו לגשר חבלים. עזבנו את הרכבים, חצינו את הנהר על גבי הגשר והתחלנו לטפס בשביל לכיוון הקרחון. המסלול מתחיל בגובה של 1627 מ' תחילת הדרך עלייה תלולה ולאחר מכן מסלול שטוח עד לקרחון. תחתית הקרחון בגובה של 1857 מ'. אורך המסלול הלוך ושוב 6 ק"מ. הגענו עד למערה בתחתית הקרחון שממנה זורמים המים. המראה מדהים ביופיו. פנים המערה בצבע טורקיז, גושי קרח גדולים ניצבים בתוך המערה ומפתח המערה זורמים מים צלולים. בתום הסיור חזרנו למסטיה לביקור באחד מהבתים ומגדלי המצור. מעל מרכז מסטיה הסבה משפחה אחת את ביתה הישן למוזיאון המתעד את החיים במקום. (הבתים נבנו במאה ה-11 על מדרון ההר מעל העמק, מיקום זה אפשר להם לצפות ולראות את האויב המתקרב). קומת קרקע מכילה חדר אחד גדול, לאורך קירות החדר מכלאות לבעלי החיים ומעל - משטחים ששימשו כמיטות לבעלי הבית. בחדר כזה התגוררו בדרך כלל כ 30 אנשים, בני משפחה אחת. במרכז החדר מקום שבו היו מבעירים אש לחימום ולבישול. בצד אחד של החדר כיסא גדול ומכובד עשוי מעץ מגולף, שהיה שמור לראש המשפחה לזקן שבחבורה, לצידו ספסל ארוך המיועד לגברים שבמשפחה, על ספסל נמוך יותר היו יושבות הנשים. באחד הצדדים יש חדר קטן נוסף המיועד לאחסון האוכל בימי החורף הקרים. מהחדר המרכזי יוצאת מחילה המובילה למגדל מצור, המתנשא לגובה של כ 20 מ'.
ליד מרבית בתי המגורים במסטיה והסביבה נבנו מגדלים גבוהים מאבנים מאסיביות אשר בהם הסתתרה המשפחה במקרה של הגעת כובש זר, או סכסוך בין הכפרים או נקמת דם. ברחבי סוונטי נותרו כ-175 מגדלים כאלה. אחר הצהריים ביקרנו במוזיאון היסטורי-אתנוגרפי חדש. שם המוזיאון מוקדש לאלפיניסט הסוואני הראשון, יליד מסטיה, מיכאיל חרגיאני (1932-1969). במוזיאון האתנוגראפי של מֶסְטִיָה שפע של מוצגים שנתגלו בחבל סוואנטי: כלי עבודה החל
מתקופת הברונזה, אוצר ספרי קודש, תשמישי קדושה ואוצרות אומנות. בשל בידודו של חבל  סְוָונֶטי, הועברו לכאן למשמרת במשך מאות שנים איקונות, יצירות וחפצי אומנות דתיים מכל רחבי המדינה, בכל פעם שפלש לגיאורגיה אויב אחר. המוזיאון הנוכחי, החדש, נפתח אחרי שנתיים של עבודות שיפוץ ב 1 ליולי 2013. הוא נבנה לראשונה בשנת 1936 והכיל אוסף קטן ולא מרשים. בשנת 1948 הגיע לסוואנטי משלחת בראשותו של ההיסטוריון הגיאורגי שובינשוולי שאסף כתבי יד, סמלים עתיקים, דברי אומנות המהווים את הבסיס לתצוגה הנכחית. המבנה הנוכחי נבנה במקום המוזיאון הישן שנהרס על פי הוראת הממשלה. המבנה החדש  משתרע על שטח של 600 מ"ר ומכיל 6 אולמות מפוארים של תערוכות קבע. באחד החדרים ממצאים ארכיאולוגים מהמאה ה- 3 לפנה"ס מאזור סוואנתי, ואוסף מרשים של עבודות קרמיקה, תכשיטים וכלי נשק. כמו כן מוצגים כתבי יד מהמאה ה-18, סמלים ייחודיים ופרטים אתנוגרפים נדירים. על הקירות מוצגות תמונות של סוואנתי שצוירו על ידי האומן האיטלקי ויטוריו סלע. משך הביקור במוזיאון כשעה וחצי. (בליווי הדרכה מקומית)
לאחר ארחת הערב שמענו הסבר מרתק של אלי ישראלי על מגוון הריקודים במחוזות השונים של גאורגיה. ההרצאה הייתה מלווה במספר סרטים.
בערב באה למלון את אחת מלהקות הפולקלור המרשימות ביותר, להקת Ensemble Riho
שעה של שירה וריקודים. להקה מקצועית המכילה למעלה מעשרה אנשים נגנים, זמרים ורקדנים. הם מופעים ברחבי העולם בין היתר פריס לונדון ורומא. המלצה למלון חדש ויפה
( יקר מאוד) HOTEL TETULDI
סיכום מסלול הליכה : 6 ק"מ, עליה 230 מ', זמן הליכה 4 שעות, מסלול נוח.

יום 6 :  בצ'ו- מפלי שטוגרה- תחנת סקי  ZAGARI
יצאנו מהמלון בשעה 09:00 בדרכנו מערבה לכפר בצ'ו. בדרך חלפנו על פני הכפר לאטאלי. בצ'ו, כפר קטן החבוי למרגלות הפסגות של הר האושבה. השארנו את הרכב בקצה הכפר ומשם יצאנו בדרך אל המפלים והקרחון. תחילת המסלול בגובה של 1720 מ'. לאחר כמה ק"מ של הליכה נוחה בתוך החורש חצינו את הנחל על גבי גשר מעץ, שמעברו השני נקודת ביקורת של הצבא הגיאורגי. צוות קטן של חיילים המתגוררים באהל צבאי שומר על הדרך בין רוסיה לגיאורגיה. (ניתן להקים במתחם זה גם מחנה אוהלים לאלו המטפסים לקרחון ופסגת האושבה). מנקודת הביקורת טיפסנו בשביל לעבר מפלי שטוגורה והקרחון, בתחילה הוא עובר בתוך חורש של מחטניים ומגיע לגובה של 2095 מ'. משם יש תצפית נפלאה לעבר המפל שתחילתו בגובה של 2200 מ', גובהו של המפל כ 110 מ'. 
אחר הצהריים חזרנו למסטיה ועלינו ברכבל מתחנת הסקי שברכס זאגרי ZAGARI  לתחנה העליונה נמצאת בגובה של 2348 מ'. במקום בית קפה קטן עם מרפסת ממנה נשקף נוף של 360 מעלות על כל רכס הקווקז. ביום בו עלינו, השמיים היו בהירים וניתן היה לראות את פסגת האושבה ממול ואת פסגת לילה המושלגת. חזרנו למלון ומשם יצאנו ברגל לאחד המעיינות שממו נובעים "מי סודה" המעין נמצא בסמוך למוזיאון.
לאחר ארוחת הערב נפגשנו בחדר האוכל ושמענו מיובל אסודי הרצאה מקדימה לסרט המרתק "27 נשיקות לסביליה". זהו סרט דרמה קומי על נערה צעירה השופעת תשוקה יוצאת דופן המתגוררת בכפר רוסי. סביליה, נערה בת 14 שנשלחת לעיירה קטנה בארץ כדי לבלות את הקיץ עם דודתה. למרות גילה הצעיר היא בשלה מבחינה מינית. כאן היא פוגשת את אלכסנדר, אלמן בשנות ה -40 המוקדמות ומתאהבת בו. מיק הבן מתאהב בה ואוהב לחזות בחמודותיה בחיק הטבע. יחד עם הופעתה מוקרן גם הסרט "עמנואל" הארוטי בבית קולנוע המקומי והוא גורם לפתע לפריחה מחודשת של תאווה ואהבה בכל העיירה. חוץ מהתרחשות הזאת יש גם פנטסיה
של קפיטן צרפתי קשיש המופיע עם ספינתו באמצע העיר ומחפש מוצא למקור מים להשיק את ספינתו.
סיכום מסלול הליכה : 10 ק"מ, עליה 380 מ', זמן הליכה 5 שעה, מסלול נוח.

יום 7:  מאסטיה- זוגדידי - באטומי
לאחר ארוחת הבוקר נפרדנו ממסטיה וירדנו לזוגדידי. כבר בדרך הרגשנו איך מתחלף מזג האוויר הנוח והנעים ששרר בהרים למזג אוויר חם ולח באזור חוף הים השחור שכמות המשקעים השנתית פה מגיעה ל 2500 מ"מ. עצרנו לביקור במה שנחשב לאטרקציה המרכזית של העיר, ארמון-מוזיאון דדיאני, אחד הארמונות הבולטים והמרשימים ביותר בקווקז. הארמון נבנה במחצית השנייה של המאה ה-19 על ידי נסיכי דדיאני. ב-1894 הוא נשרף, אך שוחזר בשנת 2000. הארמון, שמשמש גם כמוזיאון היסטורי, כולל בין מוצגיו את מסכת המוות של נפולאון בונאפרטה. הארמון מוקף בגנים ירוקים ומטופחים. קיבלנו הסבר באנגלית טבולה בגיאורגית על ידי מדריכה מקומית. משם המשכנו לבטומי.
בטומי היא עיר נמל לחוף הים השחור ברפובליקה האוטונומית אג'ריה, ומשמשת כבירתה. בתומי היא התחנה האחרונה בקו הרכבת הטרנס-קווקזי ונמצאת בקצה הסופי של צינור הנפט בקו-בתומי. העיר ממוקמת כ-20 קילומטרים מגבול גיאורגיה-טורקיה. מיד בהגיענו יצאנו לסיור רגלי שהתחיל ליד מלון Radisson Blu Hotel, Batumi מול המלון נמצאים שני מבנים מודרניים האחד ארוך ומפותל בית מגורים וממולו בנין רב קומות שבסיסו מגורים לאוניברסיטה וראשו קרוסלה העתידה להסתובב סביב ראשו של הבניין. בעיר נמצא מלון שרתון הנמנה עם עשרת מלונות שרתון הטובים ביותר בעולם. המשכנו לאורך הטיילת שעל שפת הים ועברנו על פני כמה בניינים בסגנון אוריינטלי
וניאו-קלאסי. בפיאצה בטומי, הכיכר המרכזית המרהיבה של העיר העתיקה עשינו הפסקת קפה. הבתים המקיפים את הכיכר נבנו במאה ה-19.
במרכז הפיאצה יש רצפת פסיפס מיוחדת, ומעל לראשנו היה מגדל השעון הגבוה שבכל חצי שעה היו יוצאות דמיות מהשעון ומשמיעות את ההמנון של גיאורגיה. בתום הסיור נסענו למלון Hotel Sanapiro  מלון חדש מרוחק ממרכז העיר במרחק הליכה לים.  בערב יצאנו לארוחת ערב במסעדה דגים Gold Fish, Batumi  וכאן עשינו גם שיחת סיכום. המסעדה נמצאת בצד הצפוני של העיר וממוקמת על חוף הים. ארוחת סיום מוצלחת מאוד. בדרכנו חזרה עברנו דרך מרכז בטומי שהבניינים המוארים השאירו עלינו רושם של עיר מערבית מודרנית.
מסעדה  נוספת  מומלצת   Shemoikhede
Genatsvale

יום 8 :  באטומי – הגנים הבטונים – איסטנבול-  תל אביב.
לאחר ארוחת הבוקר יצאנו לביקור בגנים הבוטנים שנמצאים כ 9 ק"מ צפונית לעיר. הגן, שעציו נשתלו במאה ה-19, בנוי על צלע הר שצופה אל הים השחור. בדרך עצרנו בכמה נקודות מהם יש תצפית נהדרת על החוף והעיר ברקע. הגן הבוטני נפתח ב-1912 ומכיוון שדיירי כמה בתים בתחומי הגן התגוררו במקום עוד לפני כן, הוענקה להם הרשות להמשיך ולגור בו. המיקום של הגן על צלע ההר ובמיקרו-אקלים מיוחד, מאפשר לגדל בו צמחים שונים, שבדרך כלל שלא גדלים יחד. חלפנו על פני עצי סקויה ענקיים לצד אורנים, איקליפטוסים מרהיבים לצד שיחי ורדים בגודל עצים, עצי תפוזים לצד ברושים ועוד ( חלק מהאנשים היו עסוקים בחידון התנ"ך ופחות נהנו מהיופי המיוחד של הגן). חזרנו למרכז באטומי. זמן חופשי ומשם העברה לשדה התעופה, (באותו היום הטמפ' באזור הייתה 40 מעלות עם 80% לחות ) טיסה חזרה לאיסטנבול ומשם לתל אביב.
כתב :דני הירשטיין
25.07.2014



יום חמישי, 5 ביוני 2014

מדרסת אבו יוסוף- מראכש

מדרסת אבוֹ יוסוף המקום שימש כמרכז הגדול ביותר ללימודי האיסלם בארצות המגרב. נבנה בתחילת המאה ה 14 על ידי המלך אבו אל חסן. שופץ מאוחר יותר על ידי שושלת הסעדים, בסגנון אלהמברה, שהפכו אותו לבית הספר התיאולוגי הגדול ביותר במאגרב, שהתחרה במדרסת בואו אינאניה בפס. הכניסה דרך דלת גדולה מברונזה היישר לתוך פרוזדור צר ואפל מצופה במוזיאקה ועמודים מגולפים. באמצע הפרוזדור יש פתח בתקרה שמטרתו להכניס אור ואוויר. מדרסה זו שונה מהאחרות בכך שהמקום שימש אך ורק כמגורים לתלמידים והלימודים התקיימו במסגד אבן יוסוף הסמוך. בקומת הקרקע חצר מרכזית ללא חדרי לימוד. בצד המזרחי דלת מעוצבת הנפתחת למעבר ולאולם התפילה המחולק ל 3 חלקים על ידי עמודים ומסביב 24 חלונות קטנים. המינהרב מעוטר מגבס מגולף דמוי תחרה הנמצא במרכז. בשני הצדדים ארונות מעץ ובכל אחד מהם היה ספרי קוראן. כל תלמיד שהתגורר במקום היה חייב בכל בוקר וערב להגיע לכאן ולקרוא כמה פסוקים מן הקוראן. הרחבה מצופה בשיש לבן מסוג קררה שהובא מאיטליה ובמרכז בריכה לנטילת ידיים. הקירות סביב מעוטרים בחלק התחתון בפסיפס צבעוני זלייז', מעל במשטחי סטוקו מרהיבים ובחלק העליון בגילופי עץ ארז חום. השימוש בעץ ארז נעשה בשל היותו עץ חזק, עמיד בפני שינויי מזג האוויר ובעיקר כנגד מזיקים, יחד עם זאת קל ונוח לגילוף וחריטה. מבנה המדרסה הוא ביטוי לאומנות ההיספנו – מאורית במלוא הדרה. העושר האומנותי בא לפאר את המקום לתת כבוד למוסד הדת ולמאמינים הבאים לכאן. המקום המהודר בא לכבד את קהל המאמינים הבאים להתפלל, וקדושתו גורמת לכל אותם מאמינים להתייחס למקום בכבוד ובהדרת קודש. מעל פתח הכניסה למקום התפילה נמצאות שתי קונכיות של צדף, מוטיב שאינו שייך לעולם המוסלמי אלא לעולם הנוצרי, זה סמלו של יעקוב הקדוש הנקרא " קוקי דה סאן ז'אק" . שילוב אלמנט נוצרי באדריכלות מוסלמית בא לסמל את האחווה בין הדתות. עיטור נוסף מרשים שמקשט את הכניסה הוא פרי עץ הארז, האצטרובל (pomme de pain ). בקומת קרקע ובקומה ראשונה נמצאים 132 חדרי מגורי התלמידים, החדרים בנויים סביב פטיו שבכול צד חדר קטן לתלמיד אחד. התלמידים היו מכינים בעצמם את הארוחות ואוכלים בפתח החדר. הארוחה הייתה מורכבת מלחם, סוכר, פרי ותה. המזון היה בחלקו ממומן על ידי המדרסה וחלקו האחר תרומות של תושבים. הורי התלמידים לא היו רשאים להגיע למדרסה לבקר את ילדיהם. התלמידים היו מגיעים הבייתה בחופשות בלבד. כיום, המקום אינו בשימוש מוסדות הדת, הוא פתוח לביקור של תיירים.