מדרסת אבו יוסוף- מראכש

מדרסת אבוֹ יוסוף המקום שימש כמרכז הגדול ביותר ללימודי האיסלם בארצות המגרב. נבנה בתחילת המאה ה 14 על ידי המלך אבו אל חסן. שופץ מאוחר יותר על ידי שושלת הסעדים, בסגנון אלהמברה, שהפכו אותו לבית הספר התיאולוגי הגדול ביותר במאגרב, שהתחרה במדרסת בואו אינאניה בפס. הכניסה דרך דלת גדולה מברונזה היישר לתוך פרוזדור צר ואפל מצופה במוזיאקה ועמודים מגולפים. באמצע הפרוזדור יש פתח בתקרה שמטרתו להכניס אור ואוויר. מדרסה זו שונה מהאחרות בכך שהמקום שימש אך ורק כמגורים לתלמידים והלימודים התקיימו במסגד אבן יוסוף הסמוך. בקומת הקרקע חצר מרכזית ללא חדרי לימוד. בצד המזרחי דלת מעוצבת הנפתחת למעבר ולאולם התפילה המחולק ל 3 חלקים על ידי עמודים ומסביב 24 חלונות קטנים. המינהרב מעוטר מגבס מגולף דמוי תחרה הנמצא במרכז. בשני הצדדים ארונות מעץ ובכל אחד מהם היה ספרי קוראן. כל תלמיד שהתגורר במקום היה חייב בכל בוקר וערב להגיע לכאן ולקרוא כמה פסוקים מן הקוראן. הרחבה מצופה בשיש לבן מסוג קררה שהובא מאיטליה ובמרכז בריכה לנטילת ידיים. הקירות סביב מעוטרים בחלק התחתון בפסיפס צבעוני זלייז', מעל במשטחי סטוקו מרהיבים ובחלק העליון בגילופי עץ ארז חום. השימוש בעץ ארז נעשה בשל היותו עץ חזק, עמיד בפני שינויי מזג האוויר ובעיקר כנגד מזיקים, יחד עם זאת קל ונוח לגילוף וחריטה. מבנה המדרסה הוא ביטוי לאומנות ההיספנו – מאורית במלוא הדרה. העושר האומנותי בא לפאר את המקום לתת כבוד למוסד הדת ולמאמינים הבאים לכאן. המקום המהודר בא לכבד את קהל המאמינים הבאים להתפלל, וקדושתו גורמת לכל אותם מאמינים להתייחס למקום בכבוד ובהדרת קודש. מעל פתח הכניסה למקום התפילה נמצאות שתי קונכיות של צדף, מוטיב שאינו שייך לעולם המוסלמי אלא לעולם הנוצרי, זה סמלו של יעקוב הקדוש הנקרא " קוקי דה סאן ז'אק" . שילוב אלמנט נוצרי באדריכלות מוסלמית בא לסמל את האחווה בין הדתות. עיטור נוסף מרשים שמקשט את הכניסה הוא פרי עץ הארז, האצטרובל (pomme de pain ). בקומת קרקע ובקומה ראשונה נמצאים 132 חדרי מגורי התלמידים, החדרים בנויים סביב פטיו שבכול צד חדר קטן לתלמיד אחד. התלמידים היו מכינים בעצמם את הארוחות ואוכלים בפתח החדר. הארוחה הייתה מורכבת מלחם, סוכר, פרי ותה. המזון היה בחלקו ממומן על ידי המדרסה וחלקו האחר תרומות של תושבים. הורי התלמידים לא היו רשאים להגיע למדרסה לבקר את ילדיהם. התלמידים היו מגיעים הבייתה בחופשות בלבד. כיום, המקום אינו בשימוש מוסדות הדת, הוא פתוח לביקור של תיירים.