יום ראשון, 27 בנובמבר 2011

המוזיקה הגנאוית במרוקו








הגנאוים
הגנאוים הם צאצאים של עבדים שחורים מסנגל, סודן ומלי שבאו למרוקו. שפתם של בני השבט היא ערבוב של במברה, ברברית וערבית. קבוצה זו של מהגרים עסקה מאז ומתמיד במוזיקה, כישוף וריפוי, הם אלו שהביאו לעולם את המוזיקה הגנאוית. להקת נגני הגנאוים משתמשים בכלי נגינה מיוחדים :קסטנייטות גדולות מברזל הנקראות AHEBES או QRAQAB , קתרוס שנקרא GINLI ותוף בגדול טבל TBEL. הלהקה מורכבת בדרך כלל מחמישה נגנים - שלושה מנגנים בקתרוס, אחד בקסטנייטה ואחד בתוף הגדול. המוזיקה היא מעין תפילה שיש לה היבטים פסיכולוגים חברתיים היא מושמעת לאנשים חולים או לאלו הרוצים לתקשר עם העולם האחר. מוזיקה דתית זו נקראת לילה או דרדבא. השומעים והנגנים בטכס משחזרים את העקידה הראשונה ואת ראשית היקום, זאת תוך קריאה של שבעת העקרונות של הפעילות האלוהית. הם קוראים בשירתם לשבעת הקדושים ולדמויות העל טבעיות המיוצגות על ידי שבעת צבעי הקשת.
בטכס זה משתתף באופן פעיל הנגן הראשי ואיתו המתקשר שאחראי על הביגוד והאביזרים הקשורים לטכס. הנגן הראשי משתמש בג'אמברי הקתרוס המיוחד שבעזרתו הוא קורא לקדושים והעל טבעיים להציג את עצמם בפני המאמינים בכדי לרכוש את אמונם ואהדתם. קריאה זו נעשית בעזרת ריקוד סוער, שירה, נגינה וריח הקטורת, כל אלו מכניסים את המאמינים לאקסטזה והתחברות עם עולם אחר.
שורות השיר מורכבות ממספר מילים שחוזרות על עצמם שוב ושוב. שיר אחד יכול להימשך שעות ארוכות ללא הפסקה. זו למעשה סידרה של מזמורים שעוזרים לשומע להיכנס לטרנס. הטכס מתחיל עם השקיעה ונכנס לתוך הלילה, ובכך עוזר למאמינים להיכנס לאווירה המתאימה.
המוזיקה הטכסית והאותנטית שצמחה הרחק במדבר סהרה חדרה עם השנים למרוקו כולה והתפתחה כמוזיקה גנאוית עם מוטיבים של מוזיקת "הראי" (מוזיקת הראי הושמעה על ידי זמרים שהיו בתחתית הסולם האמנותי וביטאו את רחשי לבו של המעמד הנמוך. מלות השירים הכילו את חוכמת החיים מהרחוב, כדי לשמור על זרימת השיר היו הזמרים נוהגים לצעוק "יא ראי, יא ראי". הראי היא מלה בעלת משמעויות רבות: נקודת מבט, דעה, השקפה, עצה, מטרה, רצון, שיפוט ועוד.) במרוקו סגנון זה נחשב לאחד מהג'אנרים החשובים במדינה.
את החשיפה הגדולה והמשמעותית קיבלה המוזיקה ב 1969 כאשר ג'ימי אנדריקס הגיעה להופעה בעיירה אסווירה, שם נפגש עם המוזיקה הגנאוית. השורשים האפריקנים של המוזיקה, היכולת לרפות בעזרת הטרנס גורמת למשתתפים להאמין באותנטיות של השירה, " אותנטיות" מושג שהלך ונעלם בתרבות המערבית החומרית ושאותו חיפשו באותם השנים ההיפיס. זו שירה על טבעית וטהורה שנקלטה באוזנם וחדרה לליבם של מיליוני מאזינים באירופה ואמריקה. מוזיקת הגנאוה התפשטה בכל רחבי העולם וקיבלה גוונים רבים. על רקע זה התפתחה לה קטגוריה חדשה של " מוזיקת העולם". אוסף של ניגונים שלא מהעולם המערבי. מוזיקה שמתנתקת מהקשר המקורי של המוזיקה ומתחברת לקשר המיתולוגי. גם ההיפיס בסוף שנות השישים האמינו במוזיקה אמוציונלית. המוזיקה עבורם הייתה שפה אוניברסלית. המפגש עם ג'ימי אנדריקס יצר את המסורת של פסטיבל הגנאווה באסווירה שבמרוקו. פסטיבל זה מתקיים בכול שנה בחודש מאי. בשנים האחרונות הפך האירוע מפסטיבל מקומי קטן וצנוע למופע בינלאומי המוני של עשרות אומנים מכל רחבי העולם. בשנת 2010 הגיעו למקום כ 400000 מבקרים. הפסטיבל נקרא כיום "פסטיבל גנאווה למוזיקת העולם", עשרות בימות מפוזרות ברחבי העיר ועליהן מופיעות להקות המשמיעות את הגנאווה עם " מוזיקת העולם ".
מדובר בתהליך מרתק שבו מוזיקה אפריקאית דתית שמקורה באזור מדבר סהרה הגיעה למרוקו וזכתה להכרה עולמית ולשדרוג כמוזיקה מודרנית, כל זאת גם בזכות הפופולריות של המוזיקה האמריקאית השחורה.
בשיחה עם אנשי הגנאוה המבוגרים הם מודים שכל מה שמתרחש כיום באסווירה ובעולם כולו, הוא מרוחק מן המקור והאותנטיות שאותה ביקש הפסטיבל הראשון להציג לעולם. עבורם כל מה שקורה כיום זו נגינה של זרים שמטרתם העיקרית לעשות כסף. מוזיקה גנאווית אמיתית ניתן לשמוע רק אצל אותו גרעין של עבדים כושים שחורים שחיים עדיין בלב המדבר.

כתב
דני הירשטיין
20.11.11