יום ראשון, 9 בדצמבר 2012

לגלות את בולגריה היפה בדרך אחרת

7 ימים בבולגריה בשילוב עם קטעי הליכה

יום 1: סופיה - פלובדיב שירה לוקה - דבייןטיסת בוקר לסופיה. מיד לאחר הנחיתה נצא לפלובדיב, העיר השנייה בגודלה בבולגריה השוכנת במישור התרקי העילי, על גבי שלוש גבעות. נראה את האמפיתאטרון ואת התיאטרון העתיק. משם נמשיך לעבר רכס הרי הרודופי. בדרכנו נעצור לביקור בעיירה שירה לוקה, הבנויה על מורדות ערוץ נהר שירוקולשקה. כאן מתגוררים 850 תושבים, המתפרנסים מיערנות, גידול תפוחי אדמה, גידול בעלי חיים ותיירות. הכפר שוכן למרגלות הפסגה הגבוהה ביותר של הרי רודופי. רוב בתי הכפר בנויים מאבן מקומית ונבנו במאה ה 17. נשוטט בין סמטאות הכפר ונמשיך עד לדבין, העיר ידועה בזכות מעיינות המים המינרליים שלהם סגולות מרפא מיוחדים. ארוחת ערב במלון.
לינה : בדביין
tp://www.spadevin.com/index.php?lang=en#268+561 - Devin SPA Hotel

יום 2: יאגודינה – הכפר ומערת הנטיפים - טריגארד
לאחר ארוחת הבוקר נצא ליום ההליכה הראשון. נסע עד קניון בוינובו משם נעלה לכפר הציורי טריגארד. המסלול מתחיל מהכפר טריגארד, ממשיך לעבר הכפר יאגודינה ומגיע למערת יאגודינה. נבקר במערה המרשימה שאורכה כ-8 ק"מ והיא מכילה מגוון עצום של נטיפים, זקיפים ותצורות אבן גיר מדהימות. אזור המערה מוקף בצוקים גבוהים והמון צמחייה. בתום יום ההליכה נחזור ללינה בדבין.
אורכו של המסלול כ- 10 ק"מ. עליה מתונה של 650 מ' וירידה של 100 מ' , משך זמן ההליכה 6 שעות.
לינה : בדביין
http://www.spadevin.com/index.php?lang=en#268+561 - Devin SPA Hotel

יום 3: מהרי הרודופי לעבר רכס הפירין- בנסקו
לאחר ארוחת הבוקר נעזוב את דביין. בדרכינו לבנסקו נעבור ליד אגם דוספט, אגם מלאכותי, הנוצר על ידי סכר על נהר הדוספט. לחופו הדרומי של האגם שוכנת העיירה דוספט, שמרבית תושביה הם מוסלמים. משם נמשיך אל "הכפרים המוסלמים" כפרים עתיקים שסגנון הבנייה לא השתנה מהמאה ה 17 וחומרי הבנייה הם עץ ואבן. נעצור בקובצ'ביצ'ה - כפר קטן בהרי רודופי הבנוי בשיטת בנייה מיוחדת והוכר כאתר למורשת שימור עולמי של אונסקו. משם נמשיך לבנסקו. עיירה קטנה שהפכה לאתר סקי מצליח בחורף ומרכז לטיולים רגליים בקיץ. נשוטט בין בתי האבן והטברנות המקומיות. הגעה למלון להתארגנות קצרה. בערב נצא ביחד לארוחת ערב באחת המסעדות המקומיות הטיפוסיות.
לינה: בנסקו.
St. Ivan Rilski Hotel- www.saintivanrilski.com/en/pages/hotel-and-spa.html

יום 4: בקתת גוטסה דלשב –אגם בסבוג - אגם פופוב –בנסקו
לאחר ארוחת הבוקר נצא ליום ראשון של הכרות עם רכס "פירין". את הבוקר נתחיל בנסיעה לעבר הכפר "דוברינישטה" ממנו נעלה ברכבל כיסאות אל בקתת בזבוג, נסיעה מרהיבה בה נוכל לצפות על כל רכס "פירין" ורכס "רודופי". נצא להליכה ונצפה באגם "בסבוג" המרשים משם לעבר אגם פופובו. בתום המסלול חזרה לבנסקו.
אורכו של המסלול כ- 9 ק"מ. עליה וירידה של 350 מ', משך זמן ההליכה 6 שעות.
לינה: בנסקו.
St. Ivan Rilski Hotel- www.saintivanrilski.com/en/pages/hotel-and-spa.html

יום 5: רכס פירין- בקתת ויחרן- אגם בינדרשקי - בנסקו
לאחר ארוחת הבוקר נסיעה לעבר בקתת ויחרן הנמצאת בפארק הלאומי פירין. בשטחו נמצאים כ 200 אגמים שנוצרו על ידי קרחונים בתקופת הקרח האחרונה וכ-230 מעיינות. נעבור למרגלות הר ויחרן, הפסגה הגבוהה ביותר ברכס הפירין גובהה 2914 מ'. משם נמשיך לעבר אגם בינדרשקי. בדרך נעבור ליד עץ האורן הזקן ביותר בבולגריה שגילו נעמד ביותר מ 1300 שנים "באיקושבה מוּרה". בתום מסלול ההליכה העברה לבנסקו למלון.
אורכו של המסלול כ- 8 ק"מ. עליה וירידה של 500 מ', משך זמן ההליכה 6 שעות.
לינה: בנסקו.

יום 6: מנזר רילה - שמורת פאנישישט
נעזוב את בנסקו בדרכנו למנזר רילה. המנזר נחשב לאתר הקדושה הגדול והמפורסם ביותר בבולגריה והוא מהווה מוקד משיכה לתושבים מקומיים ותיירים כאחד. בשנת 1961 הכריזה עליו הממשלה הבולגרית כמוזיאון לאומי, הוא נכלל ברשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו. נבקר בחצר המנזר בו נמצא מבנה יפהפה בן ארבע קומות, המכיל חדרי מגורים, חדרי אחסון, מטבח עצום וחדר אוכל, בו האכילו לעתים אלפי עולי רגל שהגיעו למקום. במרכז החצר עומדת כנסיית המנזר, המעוטרת בציורי קיר. בתום הסיור ניסע לעבר העיר ספארבה באניה היא העיר הגדולה ביותר בהרי רילה. בדרכנו נצפה במעין גייזר טבעי של מים רותחים, המתפרץ מלב האדמה. נמשיך בכביש תלול ומפותל לעבר אתר הסקי הקטנטן פָניצ'יסטה (Panichiste). הכפר נמצא בגובה של 1350 מ' על גבול הפארק הלאומי רילה.
לינה : פָניצ'יסטה
http://www.temenuga.net

יום 7: שמורת פאנישישט שיבעת האגמים - סופיה
נעלה ברכבל למסלול שבעת אגמי רילה, מסלול מרהיב ביופיו, במהלכו עוברים על פני שבעה אגמי טורקיז קטנים, הפזורים בצפיפות על ההר. אגמים רבים יש על רכס הרי רילה, אך המיוחד כאן הוא קרבתם והתצפיות הנפלאות, המאפשרות מבט על כל השבעה ברצף. במידה ומזג האוויר יאפשר נעלה לתצפית העליונה הנמצאת בפסגת אוטביטז'ה (2,696 מ'). בתום הסיור נרד חזרה לרכב. נסיעה לסופיה הבירה.
אורכו של המסלול כ- 8 ק"מ. עליה וירידה של 500 מ', משך זמן ההליכה 6 שעות.
לינה: בסופיה
Sofia centreal park hotel 4* - http://www.centralparkhotel.bg

יום 8: סופיה – תל אביב
בהתאם לשעת הטיסה נצא לסיור הכרות עם הבירה הבולגרית. נעבור על פני גשר הנשרים, גשר האריות, בנין האוניברסיטה, הכנסייה הרוסית עם צריחיה המוזהבים, בנין הפרלמנט ועוד. בתום הסיור העברה לשדה התעופה לטיסת חזרה לארץ.

דני הירשטיין – מדריך הטרק
052-2202050
Hirschstein.dan@gmail.com



יום ראשון, 2 בדצמבר 2012

קיוסטנדיל - בולגריה מקום שממנו שפע אור גדול

הדרך מסופיה לסקופה עוברת דרך עיירה בשם קיוסטנדיל Kjustendil , עיירה עלומת שם הנמצאת כ 60 ק"מ דרומית מערבית לסופיה. לכאורה עוד עיירה לא מוכרת וחסרת חשיבות. אבל לא כך. למקום היסטוריה עתיקה ומפוארת המתחילה מהתקופה הרומית. המקום היה עיר מבצר, וידוע בזכות המרחצאות של מעיינות מים חמים, אליהם נהרה האצולה הרומית. מאוחר יותר נודעה בזכות אדמתה הפורייה, שהניבה ירקות ופירות מהמובחרים באזור כולו, ששמם הגיע אל מרחבי האימפריה העות'מאנית. מיקומה של העיירה היה על צומת מסחרי, ממנו זרמו הסחורות אל סופיה, סקופיה, פלובדיב ואף אל איסטנבול. המקום ידע שנים רבות שגשוג כלכלי ונודע גם בתושביו שהיו טובי לב. שעליהם נדבר בהמשך.

יש עדויות שכבר במאה השישית לספירה היה קיים יישוב יהודי בעיר. שחי בדו קיום נהדר עם תושבי המקום.

בשנת 1903 מנתה הקהילה היהודית של קיוסטנדיל כ 1,200 נפש שהם כ 10% מכלל האוכלוסייה המקומית. רוב היהודים עסקו בעיקר ברוכלות ובמסחר זעיר, הם היו בעלי מכולת, קצבים, פונדקאים, חייטים ועוד.

ומה עלה בגורלם של אותם יהודים במלחמת העולם השנייה?. באוקטובר 1940 חוקקה הממשלה הבולגרית את "החוק להגנת האומה", שבו הפכו היהודים לאזרחים חסרי זכויות. הם חויבו לענוד סמל צהוב, דמוי כפתור מגן דוד, על דש הבגד, הבתים והעסקים סומנו, והתלמידים סולקו מן המוסדות להשכלה גבוהה.

ב-1943 תכננו הגרמנים את גירוש יהודי בולגריה למחנות ההשמדה. הידיעה הגיעה לאוזני יהודי קיוסטנדיל ומיד עם קבלתה, התארגנה הקהילה היהודית המקומית ויצאה לסופיה, אליהם הצטרפו גם אנשי ציבור לא-יהודים, ביניהם היה גם סגן יושב ראש הפרלמנט, דימיטרי פשב, שהיה במקור איש קיוסטנדיל. תנועת מחאה זו הפעילה לחצים על הממשלה שבסופו של דבר גרמו לביטול גזרת הגירוש למחנות ההשמדה. היהודים אומנם גורשו אך לערי השדה. רבים מהם הגיעו לעיירה קיוסטנדיל ובכך ניצלו.

גבי, באחת מנסיעותיי לבולגריה החלטתי לבדוק שורשיו של כפר זה, מדוע אדמותיו כה פוריות ואנשיו טובי לב. בעודי מסתובב במרכז העיירה אני פוגש באחד מבתי הקפה בולגרי זקן שנראה היה לי שהוא ומשפחתו חיים כאן דורות על גבי דורות. שאלתי אותו מה הסיבה שרוב הכפרים סביב נראים עלובים ותושביהם עניים, ואילו קיוסטנדיל פורחת, משגשגת ותושביה מאושרים.

ובכן אומר הזקן " זה לא על רגל אחת, שב ידידי הצעיר ואספר לך את תולדות המקום"

. . . וכך מספרת האגדה

כאן, במקום בו אנו יושבים היה אגם תכול לרגלי הרים מתנשאים אל על. זך וטהור היה האגם. סביב האגם נפרשו מרבדי דשא שזורים בשלל צבעי פריחה. שנים רבות חלפו על פני האגם וסביבתו הפורחת. מראות החן התחלפו זה בזה, היופי והשלוה חגגו סביב. עד ש. . . . יום אחד חלפה על פני האגם רוח רעה. היא נדהמה מהתפארת שלפניה. קנאתה בערה בה להשחית. כיצד פינת חמד שקטה זו , שורדת?

בכעסה הרב היא נשפה בעוצמה אדירה והרעידה את מימי האגם עד תחתיתו, העכירה את מי האגם והחלה לייבשו בנשיפותיה המאיימות. ואז, נמוגו התום, הטוהר האור והתכול והאגם גווע לאיטו., אך במהלך גסיסתו השאיר ברכה : אדמה טובה ופורייה ובה שפע מעינות של מים זכים ומבריאים . ושוב אגרה אדמת האגם כוחות לקראת השנים הבאות. אט- אט הגיעו אנשים, נשבו בקסמי האדמה והקימו את בתיהם עליה. הם נטעו עצים, זרעו זרעים לסוגיהם וראו ברכה בעמלם. הם הקימו בתים ברחובות צרים, שהתנקזו אל כיכר מרכזית. רחוב אחד ראשי חצה את העיירה בחן ובכבוד רב - הרחוב הראשי, בו התרכזו החיים הציבוריים. סביב העיירה ניטעו מטעים שחיבקו אותה כעננה עוטפת. הישוב התרחב והיה לעיירה רועשת ומלאת חיים. דרכי מסחר הצטלבו בה ושיירות של סוחרים עברו הלוך וחזור. בעלי מלאכה למיניהם ואנשים משכילים ראו כי טוב והתיישבו בה. מיעוטים רבים וגם פליטי מלחמה מצאו בה מקלט. ביניהם היה גם קומץ יהודים, אשר חיפשו מקום לנוח ולשקוט מנדודיהם . כמו בכל סיפורי ההיסטוריה, גם מעל מקום זו, נשבה, מדי פעם, רוח רעה. מעל ראשם של תושבי הישוב התרחשו אירועים היסטוריים קשים שאין שפת האגדה מסוגלת לתאר. ובימים קשים, שמיה הצחים העכירו ותושביה הרכינו ראש וחיכו לחלוף הרעה. גורמים מבחוץ חוללו סכסוכים רבים על הרחבת גבולות ועל שליטה. האכזר מכולם היה הכיבוש של הצבא התורכי. הכובשים שלטו בכול, העבידו את התושבים ועשקו את פרי עמלם. הפחה התורכי ששלט במחוז קבע את שם העיירה כשמו -קיוסטנדיל, למורת רוחם של התושבים דאז. השנים הקשות של השלטון הזר והמלחמות שבאו בעקבותיו לא פגעו במורל של תושבי המקום ולא כיבו את ניצוצות הטוב שהורישה אדמת האגם לתושביה. 

האנשים, תושבי קיוסטנדיל, זכו , על פי האגדה, במקום שממנו שפע אור גדול והם טמנו את האור עמוק בליבם ולמדו להבחין בין טוב לרע במעשי האדם. מכאן ניתן להבין את מה שהתרחש במלחמת העולם השנייה, על הקשר בין היהודים לשאר תושבים שעליו דברתי קודם, קשר שבזכותו ניצלה קהילה שלימה של יהודים.

דני הירשטיין 01.12.12

052-2202050


 

 

יום שבת, 15 בספטמבר 2012

כרתים מאטאלה -ג'וני מיטשל

ראש השנה 14.09.12

כרתים מאטאלה -ג'וני מיטשל


לגבי שלום. הפעם נצא בטיסה קצרה לאחד האיים הקרובים אלינו, כרתים. האי כריתים הפך בשנתיים האחרונות לאחד ממקומות הנופש האהובים ביותר על הישראלים. ויש כמה סיבות טובות לכך: טיסה של שעה וחצי מביאה אותך היישר להרקליון, חופים נהדרים, אתרי בילוי, נופים מרהיבים ובעיקר כפרים כרתים ששומרים על המסורת.

. . . אני רוצה לקחת אותך ואת המאזינים אל מאטאלה (Matala),כפר קטן המרוחק מכול המוני התיירים הפוקדים את האי. ( אגב לכרתים מגיעים למעלה מ 5 מיליון תיירים בשנה, לעומת 2 מליון המגיעים לישראל). עוזבים את הרקליון ונוסעים כ- 75 ק"מ דרומה, חוצים את האזור ההררי שבחלקו מאוכלס בכפרים קטנים, כשלפתע מתגלה לעינינו מפרץ קטן עם חוף ים הנחשב לאחד מהיפים בכרתים, חוף חולי נעים ונוח לרחצה. המקום התפרסם לאורך שנים ארוכות בזכות מערות הקבורה שנחפרו בתקופה המינואית, מערות אלו גם שימשו את הרומאים. בתקופה מאוחרת יותר הם היו מקום מסתור לנוצרים הנרדפים.

בשנות ה 60 התפרסם המקום כאחד ממרכזי ההיפים הראשונים. ההיפים הגיעו למאטאלה והתמקמו במערות ששימשו עבורם כמקום מגורים. חוף הים השקט והמבודד, הצבע הטורקיז והחולות הלבנים יצרו אווירה מיוחדת של חופש, שאפשרה להם לבטא את עצמם ולהינות מאהבה חופשית.

תארו לכם את תושבי הכפר, נוצרים אורתודוכסים מבודדים מהעולם החיצוני שמעולם לא ראו תיירים לפתע שוטפים אותם אורחים צעירים שהביאו איתם רוח חיים משוחררת לחלוטין. אורח החיים הפרוע של הצעירים לא היה לרוח הכנסייה שהפעילה לאחר כמה שנים את החונטה המקומית שדאגה לגרש את ההיפים. בין הצעירים שהגיעו למאטאלה הייתה נערה צעירה בשם ג'וני מיטשל, בחורה צעירה שנולדה בקנדה ב 1943 שבאה לחפש את מזלה באי המבודד. היא מגיעה לאי בתחילת שנות ה 70 ופוגשת בחור צעיר בשם קרי, נער יפה תואר, אדום שער מרשים במיוחד. לאחר שהייה קצרה היא חוזרת לארצות הברית וכותבת שיר בשם CAREY שבו היא מתארת אותו בהערצה רבה. בשנים שלאחר מכן היא ממשיכה בהופעותיה בארצות הברית ואירופה ובין היתר מופיעה גם עם בוב דילן וג'ואן באאז.

בשנת 2010 מחליט ראש הכפר של מאטאלה להחזיר את הכפר למפת התיירות הבינלאומית ובדרך מקורית, בהתייעצות עם ראשי הכנסייה, הם מחליטים שבכול שנה יערך בחודש יוני פסטיבל של מוסיקת גאז בלוז פולק-רוק אותו סגנון שאפיין את ג'וני מיטשל בתחילת דרכה. הם מחפשים במשך חודשים ארוכים את מובילי תנועת ההיפים של אותם הימים, מוצאים אחדים מהם בגרמניה ואמריקה, מבאים אותם לאי וכך מתחיל הפסטיבל הראשון. ואכן, מדי שנה, במשך יומיים, מגיעים אלפי אנשים לעיירה הקטנה, נזרקים על החוף ונהנים מפסטיבל שמזכיר לרבים מאיתנו את ימי וודסטוק. בשנה האחרונה הם הרחיקו בדמיון ועיטרו את הכביש הראשי של העיירה המוביל לים באלפי ציורי גרפיטי. בין האומנים שהגיעו למקום הייתה גם ג'וני מיטשל שראתה בהגעתה למאטאלה מעין סגירת מעגל, ואכן בין ההמונים שבאו היה גם אותו גבר אדמוני שאותו היא כל כך אהבה.

גבי, גם אנחנו סוגרים היום שנה. נפרדים משנת תשע"ב ומקבלים באהבה את שנת תשע"ג.

לינק לשיר קארי

 http://youtu.be/jO4WXTIZ7Uw

The wind is in from Africa

Last night I couldn't sleep

Oh, you know it sure is hard to leave here Carey

But it's really not my home

My fingernails are filthy, I got beach tar on my feet

And I miss my clean white linen and my fancy French cologne

Oh Carey get out your cane

And I'll put on some silver

Oh you're a mean old Daddy

But I like you fine