יום שני, 4 באפריל 2016

סיפורו של בית כנסת שחרב ונבנה מחדש במוגדור



סיפורו של בית כנסת שחרב ונבנה מחדש במוגדור
מרץ 2016 
 במהלך הסיור בחודש מרץ 2016 באסווירה, או בשמה האחר מוגדור, הגענו במלאח היהודי לבית הכנסת הישן ובכניסה חיכה לנו חיים ביטון יליד המקום.
בקומה השנייה ליד התיבה (תיבה- שולחן שעליו מניחים את ספר התורה בעת קריאת התורה) שעדיין מכוסה בניילון כחול, גולל בפנינו חיים את סיפורו האישי וסיפורה של הקהילה הנפלאה של יהדות מוגדור.
חיים, כמו רבים אחרים, עזב את העיר בשנת 1964 ועלה לישראל, מקום שעליו חלמו יהודי מרוקו במשך שנים רבות, היו אומרים "אשיר לך ארץ חמדה את ארץ נבחרה, את משוש תבל את לנו תפארה".
במהלך השנים עבד חיים באל על והיה לנציג של החברה בקליפורניה, שם הוא חי עד עצם היום הזה.
לפני כ 4 שנים החליט חיים לעזוב את הכול ולחזור לעיר הולדתו, לאסווירה, להחזיר לקהילה היהודית, שחיה שם במשך עשרות בשנים, את תהילתה.
בשנת 2011 חזר חיים למרוקו במטרה לשפץ את בית הכנסת הגדול שהיה קיים במלאח היהודי. בית כנסת זה שנבנה בשנת 1858 היה היחיד, הגדול, ששרת את כלל הציבור. במוגדור פעלו מספר רב של בתי כנסת שהיו כולם פרטיים וקטנים. באותם הימים התגוררו היהודים בתוך המלאח ( שכונה היהודית) בבתים קטנים ובתוך כל בית היה חדר אחד ששימש כמקום תפילה למשפחה. בית הכנסת הגדול נקרא "סלת קהל" שילוב של מילה בערבית ובעברית. סלת - פרושו מקום תפילה. עצם זה ששמו של בית הכנסת משלב מילה בעברית ומילה בערבית מסמל את ההקשר והיחסים המיוחדים והטובים ששררו בין שתי הקהילות. הסולטן מוחמד בן עבדאללה שהקים את העיר רצה להפוך את המקום לנמל בעל חשיבות עליונה. הוא ביקש מ 10 משפחות יהודיות עשירות העוסקות במסחר לבוא ולהתיישב בעיר ( כאשר המלך מבקש היהודים הם תמיד נענים בחיוב). לאחר כמה שנים של פעילות נודע המקום כאחד הנמלים המצליחים והחשובים ביותר במרוקו. המקום זכה לכינוי "הנמל של טימבוקטו" ומנמל זה יצאו לאירופה אניות עמוסות בסחורות רבות כגון : זהב, שנהב, מלח ועוד.
בתחילת המאה ה -19 חיו במוגדור 7,000 יהודים לצד 3,000 מוסלמים. בשנות ה 50 של המאה ה 20 התגוררו 15,000 יהודים ו 10,000 מוסלמים. בין החומות פעלו 38 בתי כנסת לעומת 3 מסגדים בלבד. באותה תקופה רוב תושבי העיר היו יהודים. חיים זוכר שביום הכיפורים העיר העתיקה הייתה ריקה מאדם, הכול היה סגור ומסוגר וכך גם בימי שבת וחגים יהודיים.
היהודים של מוגדור היו שונים משאר יהודי מרוקו בלבוש ובשפה. עד 1960 דיברו רוב התושבים אנגלית והיו לבושים חליפות ועניבות כמו תושבי אנגליה. רק לאחר שהגיעו אנשי אליאנס לעיר, חדרה גם השפה הצרפתית.
מבנה בית הכנסת "סלת קהל" נבנה מתרומות של יהודי הקהילה המקומית ושימש כמקום לאירועים כמו :
 בר מיצוה, בריתות, חתונות ועוד. באותם הימים לא היה אולם וכל אירועי הקהילה התנהלו במבנה זה. בשנת 1972 לא נשארו מספיק יהודים על מנת לקיים מניין בבית הכנסת, והמקום נסגר.
כמו רבים מבתי הכנסת במרוקו גם מבנה זה נעזב ונשאר שומם וללא השגחה.
בשנת 1988 נהרס חלק מגג בית הכנסת ובמשך השנים חדרו מים למבנה, הציפו את כל החדרים וגרמו נזק גדול. במקביל פרצו תושבי השכונה למקום שברו ולקחו את הרהיטים, חלקים מארון הקודש ואת התיבה כולה.
כאשר נכנס חיים למקום בפעם הראשונה, בשנת 2011, הוא מצא את המקום הרוס לחלוטין ללא כל זכר לכך שהמקום שימש בעבר כבית כנסת. בין הקומות הוא מצא שאריות של זכוכיות וחלקי ריהוט שבורים שעזרו לו לשחזר את המקום. נמצאה גם תמונה שצולמה בשנת 1975, לפני ההרס. על סמך ממצא זה שוחזרו חלקים רבים של החדרים ובין היתר גם התיבה, ארון הקודש וקישוטים אחרים.
את עבודות השיפוץ עשה חיים בעצמו לבד, ללא כל עזרה מקצועית של אדריכלים או מהנדסים. מרבית הכסף עד כה הגיע ממקורות פרטיים של חיים ומעט תרומות שקיבל. לאחרונה, בשנת 2016 ביקרה במקום משפחה יהודית מארצות הברית שהתרשמה מאוד מהעבודות ותרמה את הכסף לבנית התיבה החדשה.
היכל הקודש שבחזית אולם התפילה מרשים במיוחד. היכל זה הגיע מליבורנו שבאיטליה בשנת 1870. דגם מיוחד זה נבנה בטוסקנה ונשלח על ידי קהילת ליבורנו כמתנה ליהדות מוגדור. היכל זה הוא יחיד ומיוחד ואינו אופייני לקהילות מרוקו. הוא מושפע מסגנון הבניה הרומי כאשר בשני הצדדים עמודים ומעל גמלון המזכיר מקדש רומי עתיק. הרצפה שוחזרה על סמך כמה אריחים שנמצאו במקום, גם היא עבודת יד מלאכת מחשבת. אופן הכנת הרצפה : מניחים על מצע של בטון שבלונה ממתכת בצורת גאומטרית, ממלאים אותה בבטון עד לגובה מסוים, מניחים לחומר מעט להתייבש ולאחר מכן ממלאים בשכבה נוספת הכוללת את הצבע הרצוי. אריחי הרצפה לא עברו תהליך של שריפה כמו כל האריחים המוכרים.
חיים מתכונן לסיים את שיפוץ מקום התפילה ולאחר מכן לפתוח במקום שני חדרי מוזיאון. באחד יוצגו תמונותיהם של רבנים וחכמים שנולדו במוגדור ובחדר השני תמונות של אנשים שחיו במקום בתלבושותיהם המיוחדות.
במוגדור של 2016 נשארו שני בתי כנסת, "סלת קהל"  ובית הכנסת בביתו של הרב פינטו.

כתב: דני הירשטיין  - 052-2202050
01.04.2016