בחזרה לסיני סתיו 2023 15.09.23
אחרי למעלה מ 45
שנה החלטתי לחזור ולבקר בסיני לאורך החוף המזרחי שהוא היפה והמרתק ביותר. הצעתי
ליובל שושי וכמובן יהודית להצטרף למסע המרגש.
יום 06.09.23.
יצאנו בבוקר
מהוד השרון ברכב של יהודית. (סובארו גדולה ומרווחת). תחזית מזג האוויר לימים
הקרובים הייתה "חום
קיצוני"
. הנסיעה
הייתה כבר בדמינו, כך שדבר לא יכול היה למנוע מאיתנו להיכנס לרכב ולרדת דרומה.
בקצה כביש 6 בכניסה לבאר שבע בשמורת פורה, עצרנו בעגלת קפה. מקום נחמד עם כריך
בריאות מעולה, מאפה וקפה מצויין, עוד שעה של נסיעה ואנחנו כבר במצפה רמון. שעת צהרים
והבטן מאותתת שצריך לאכול. חיפוש מהיר
בגוגל מגלה לנו את מסעדת ג'אפאן ג'אפאן המגישה אוכל אסיאתי. אוכל טעים, שירות מהיר
ומחיר סביר. נסענו בכביש 40 עד לצומת 101 פונדק כושי. משם המשכנו דרומה. בכניסה
למכרות תמנע עצרנו לביקור באגם הנעלם. תופעת טבע מיוחדת שנוצרה בעקבות עבודות הכרייה
שנעשו בעבר במקום. עוד חצי שעה נסיעה ואנחנו כבר באילת במלון סהרה. מבנה בן
5 קומות שהיה בעבר מלון (לא משהו) שופץ ונפתח באפריל 2023 חדרים קטנים, נקיים
ונחמדים. המחיר ללילה מאוד הוגן. לאחר מנוחה קצרה יצאנו למסעדת ג'ינג'ר האסייתית
שנחשבת לטובה ביותר בעיר. לא התאכזבו. היה טעים מגוון ושרות אדיב. סיימנו את הערב הראשון
בטיול בטיילת של אילת..
יום 07.09.23
התחלנו את היום
בארוחת בוקר נפלאה אצל "ברויטמן"
פינה חמודה חבויה תחת כמה עצים ושיחים. את המקום
הקים צוללן בשם זיו שהגיע לאילת, עם השנים הוא עזב את תחום הצלילה ופתח את
ברויטמן, מאפייה קטנה ונהדרת הממוקמת בשכונת המאפייה, זו שקיבלה את שמה ממאפיית "אילת" שפעלה בעבר במקום. גם התל אביבים
המנוסים שבחבורה אמרו "
מקום כזה אין אפילו בתל אביב" בתום ארוחת הבוקר ירדנו עם מקסים
הנהג למעבר הגבול טאבה. מקסים כמו רבים אחרים התגורר באשדוד כפנסיונר של הצבא. יום
אחד ירד לחופשה משפחתית באילת התאהב במקום ומאז הוא חי כאן "מקום שקט רגוע
סוף העולם" כך הוא מספר. המעבר בגבול הישראלי וגם המצרי עבר חלק ומהר, תוך
חצי שעה היינו בצד המצרי, ממש הפתעה נעימה. בצידו השני של הגבול חיכה לנו שינוד הסוכן
המצרי שהעביר אותנו V.I.P הישר לרכב שחיכה לנו בחניה. כמו שני ספסרים
ותיקים המרנו את הדולרים ללירות מצריות ויצאנו לדרך. לאחר כמה ק"מ עצרנו לצילום
קלאסי של אי האלמוגים אי קטן שבנוי מסלעי יסוד, גרניט עליו נמצאים שרדים של מצודה
צלבנית עתיקה. עוד כמה ק"מ עצרנו לעוד צילום קלאסי והפעם של הפיורד המפורסם, לשון
של מים צלולים בצבע טורקיז חודרים ליבשה ויוצרים מעין פיורד, מקום נוח ואידאלי
לרחצה. משם המשכנו דרומה עד לנואיבה. רציתי להיזכר במקום שהיה פנינה ירוקה על שפת
הים, ביקשתי מהנהג לעשות סיבוב קצר בעיר אך כבר בכניסה אחזה אותי אכזבה גדולה.
מקום לא מפותח עם מרכז קטן ולא תיירותי. החלטנו לותר על המשך הביקור ויצאנו לדרך
הראשית המובילה לשארם אל שייח. ביציאה מנואיבה הייתה תחנת דלק מפורסת שכל מי שהיה יורד דרומה
היה עוצר מצטייד בדלק ומים וממשיך הלאה. כיום עומדת במקום תחנה חדשה עם סופרמרקט
קטן המגיש גם קפה. עוד כשעה נסיעה והגענו לדהב למלון דניאלה. המלון נמצא כ
5 ק"מ צפונית לעיר, הוא נבנה בשנת 1996
על ידי גברת דניאלה שהיתה נשואה
למצרי. כיום היא מתגוררת במקום עם בנה בוילה בתוך מתחם המלון. במקום יש 40 חדרים
עם מיזוג אוויר מקלחת ושירותים כולם על חוף הים ליד ריף מקסים היוצר בריכת שחייה
טבעית. לאחר שקיבלנו את החדרים יצאנו לשחייה שנורקל ראשונה בריף שבצמוד למלון, הים
היה גלי והריף ופחות נוח לשחיה.
בערב יצאנו
בעזרתו של מוחמד נהג הטנדר שבשעת הצורך הוא גם מונית, לגלות את השוק של דהב. על פי
המלצה הלכנו לאכול במסעדת נמו מסעדת דגים על הים, ראשיד המלצר שדיבר עברית
רהוטה הגיש לנו מנה יפה של דג ופירות ים סלטים ומרק מלוחיה מקומי, כגודל המנה כך
גם היה גודל החשבון. הניסיון שלי לנהל אתו משא ומתן נכשל ונאלצנו להיפרד מ 2700
לירות מצריות. סוף יום ראשון בסיני.
יום 08.09.23
יום שני בסיני.
הזמנו את ידידנו מוחמד, יעד הנסיעה היה בלו הול חוף שנמצא כ 6 ק"מ צפונית למלון.
זה אחד מאתרי הצלילה מהיפים בעולם שבמרכזו בור בעומק של 130 מטר וסביבו עולם
צבעוני ועשיר של מאות סוגי אלמוגים ודגים. המקום שהיה בעבר נסתר וחבוי אי שם בדרום
סיני הפך לאתר תיירות פופולרי המושך אלפי תיירים, לאורך החוף הקימו המקומיים
מסעדות "זולות"
שבהם אפשר
לנוח ולאכול, להסתלבט. בילינו שם בכיף עד שעות הצהריים המאוחרות. חזרה למלון
למנוחה קצרה ושוב יצאנו לגלות את הטיילת של דהב. מול המלון חיכה לנו הטנדר של
מוסטפה שהביא אותנו הישר למקום שנקרא מגדל אורLighthouse משם נכנסנו לטיילת או כפי שהם
מכנים "השוק לאורך הים". מה שמדהים בביקור בסיני שפה בכל מקום כולם
מדברים העברית החל מהנהג, המלצר, המוכר בחנות ועד אחרון העובדים במלון. יש הרגשה
שהמקומיים מתגעגעים לימים שבהם דיברו רק עברית בחוף המזרחי של סיני. החלטנו שהפעם נסעד
במסעדה קצת שונה, מסעדת זנובה המבוססת על בישול ארוך. מקום קטן ואינטימי
המנוהל על ידי בחור צעיר מקהיר. מומלץ למי שבוחר לא להיות
בתוך הרעש של השוק ולשנות את התפריט, לא עוד דגים טחינה וחומוס.
יום 09.09.23
יום שלשי בסיני.
בוקר של התלבטות. הכוונה הייתה לנסוע עם ג'יפ לביר זריר ומשם לראס אבו גלום מקום
נחשב לגן עדן של סיני. הזמנו רכב ספארי 4X4 המקומיים אמרו לנו שהקטע מהכביש הראשי של דאב נואיבה ועד לכפר כבר
סלולה ואילו הקטע השני היורד אל הים עביר
רק לרכב 4X4 לאחר
התלבטות החלטנו, יובל יהודית ואני (שושי נשארה לשמור על החדרים) לשנות את היעד
ולנסוע דרומית לדהב למקום שנקרא שלושת הבריכות. במקום נוצרו שלוש בריכות
סביב שוניות אלמוגים עם שפע של דגים. גם כאן הקימו המקומיים לאורך החוף מספר חושות
שבהם אפשר לנוח ולאכול. חוף זה שוקק חיים ביום שבת, אל המקום הגיעו עשרות מטיילים
מצרים שבאו ליום כיף ולנו עשו קצת פחות כיף והמון רעש. נשברנו והחלטנו לחזור לדהב
לאכול דג. מסיבוב קצר בעיר התברר לנו שבשעה זו של היום אין מסעדות פתוחות. הנהג
הנחמד הצליח למצאו לנו חנות לממכר דגים שעל הדרך גם עושים דג על האש למקומיים. זה היה
קצת סוראליסטי שלושה זרים בחנות אוכלים דג. חזרנו בריאים, שלמים ואפילו שבעים
למלון. מנוחה קצרה כמו בכל יום ושוב יוצאים לדהב. הפעם, יובל החליט לשמור על המלון
ולא להצטרף לסיור היומי בעיר. שושי החליטה שחייבים למצוא את הצורפת השוויצרית
שמוכרת בשוק דברי אומנות. אכן לאחר ברור קצר מצאנו את האומנית שלא הייתה כלל שוויצרית
אלא מקומית שבאה מקהיר לחפש את המזל והשקט בדהב. אחרי שעה של משאים ומתנים העסקה
יצאה לפועל, שושי עם שלוש שקיות מלאות במחרוזות ויהודית עם מתנה, מחרוזת פנינים לבנה.
שמחים אך רעבים המשכנו למסעדה המפורסמת עלי באבא. מקום נחמד תפריט מגוון. טלפון קצר ולופון הנהג בא
לקחת אותנו מהמסעדה הישר למלון. גם לופון דיבר עברית רהוטה ששאלתי אותו
"מאיפה העברית היפה שלך" הוא ענה ללא היסוס נולדתי באילת, זה היה כמובן
לפני 1982 השנה שישראל פינתה את סיני.
השעות חלפו מהר
וכך הסתיים לו עוד יום נפלא בסיני.
יום 10.09.23
יום אחרון בסיני. עוד שחייה קצרה בריף ליד המלון. הרוח הצפונית הייתה חזקה מאוד מה
שהקשה על השחייה, אבל לא ויתרנו. כוס קפה על שפת הבריכה וכבר השעה 12:00, צריך
לארוז ולהיפרד מהמקום שרק התחלנו להתאהב בו. בקבלה חיכו לנו כל צוות המלון שבאו
להיפרד מאיתנו. ברגע שנכנסנו לרכב המפואר שלקח אותנו צפונה לעבר הגבול כבר הרגשנו
את הגעגוע למקום, לאווירה, לאנשים, לים ולשקט שיש במקום.
בדרכינו צפונה
ניסינו את מזלנו והחלטנו לרדת מהכביש הראשי במטרה להגיע לביר זריר. כבר בירידה
מהכביש הראשי היה מחסום צבאי ובו "פלוגה" של חיילים שהסבירו לנהג שהרכב שלנו לא
יכול להגיע לכפר בגלל הדרך הקשה. נפרדנו בשלום מהחיילים הזרוקים בשטח והמשכנו לעבר
מעבר הגבול של טאבה. שוב האיר לנו המזל והמעבר בגבול עבר בקלות ובמהירות.
אילת שעה 15:00 חום של 43 מעלות ביציאה מהטרמינל מחכה לנו שוב מקסים
הנהג. "אנחנו רוצים למלון סהרה" ביקשנו ממנו. ליד מגרש החניה של קופת
חולים חיכתה לנו הסובארו. ממש בפתח המלון החלטנו לא להעביר עוד לילה באילת ולחזור
הביתה.
אך לא נפרד מאילת לפני שנעבור שוב אצל "ברויטמן"
כגודל הציפיה כך
גם הייתה האכזבה, בשעות אלו של היום, אחר הצהריים, כבר אין מבחר גדול כך שנאלצנו
להסתפק במה שהיה, וזה לא היה מספק!!
עוד פרט חשוב, לא נפרדים מאילת לפני שרוכשים טלפון נייד חדש.
ליובל רכשנו וואן פלוס 11 וליהודית סמסונג 23 פלוס מאושרים ושמחים
יצאנו צפונה. הדרך הייתה נוחה ופנויה, מעט מאוד רכבים, בשעות של הערב והלילה וכבר
לא היה חם. בדרך עשינו הפסקה אחת בקניון החדש שבדימונה, הפתעה נעימה, מתחם ענק
ומודרני "פרץ סנטר". בדרכינו הביתה עברנו בתל אביב שם נפרדנו תחילה משושי ולאחר מכן מיובל. לקראת חצות הגענו לביתנו
בהוד השרון קצת עייפים ובעיקר מרוצים .
בטרם נפרדנו איש מרעהו הבטחנו לנו שזו לא הפעם האחרונה שלנו סיני.
דני הירשטיין
052-2202050
