יום שישי, 12 בפברואר 2010

המסע הראשון לסנטיאגו דה קומפוסטלה

לרגלי הרי הפירנאים

תרמיל, מקלות הליכה, נעלי צעידה נוחות והרבה סקרנות דרושים למטיילים בחו"ל שבחרו להכיר את העולם דרך הרגלים. והפעם על חוויה נדירה המשלבת נופי טבע פראיים ותרבות כפרית הולכת ונעלמת
מאת: דני הירשטיין 12-18.06.03
יצאנו לדרך הקדומה, שבוע ימים של הליכה לרגלי הפירנאים.
מפגש מרתק עם הווי צרפתי שונה וכפריים צרפתיים, שיחזירו אותנו בשעון הזמן למאות הקודמות.
לאחר כשלוש שעות טיסה מצאנו את עצמנו בדרום צרפת, לרגלי הפירנאים, בעולם אחר. עולם שהמאה ה-21 עדיין לא הגיעה אליו. כאן, במקום זה, יצאנו למסע קצת שונה ואחר מקודמיו. הטיולים הגיאוגרפים הקלאסיים בנויים מטיולי רכב וג'יפים. אנחנו בחרנו לטייל ברגל - טרק רגלי.
הצטיידנו (קבוצה המונה 20 אנשים, כולם בסביבות גילאי ה-50) בתרמיל גב, במקלות הליכה ובנעלים מתאימות ויצאנו לדרך. זהו אחד המסלולים היפים יותר המובילים לרכס הפירנאים ומשם לספרד. הדרך עוברת תצורות נוף מגוונות של גבעות מוריקות, אגמים, נחלים, נהרות, יערות וכפרים מבודדים, שכולם יחד יוצרים את החוויה המיוחדת שאותה עוברים במהלך הטרק.
מיד בתחילת דרכנו פגשנו רועים עם עדרי בקר החוגגים את חגיגת הטראנסאומנס. זהו טקס ססגוני ומרשים שעורכים המקומיים כאשר הם מעלים את עדרי הבקר מהעמק (שם הם שהו כל ימי החורף) אל הרמה (שם הם יעבירו את המחצית השנייה של השנה). בערב, כאשר הבקר במכלאות, נמשכת ההילולה בתוך הכפר. במסעדה המקומית לא מפסיקים למזוג יין, לאכול גבינות מקומיות ונתחי בשר משובח מגזע אוברק.
כאן הרחק בלב ההרים נמצאת השמחה האמיתית ארוכת השנים של כפריים קשי יום, ששמחים במעשה ידיהם והופכים יום חול לחג. חג שאינו קשור לדת או למדינה, חג שכולו שלהם בלבד.
לנים בכפרים קטנים או בבתי חקלאים שבמשך השנים הסבו חלקים של הלול או הרפת לחדרי אירוח נעימים ואותנטיים ועל שולחנם סועדים את ארוחת הערב המקומית. תנאים אלו הם חלק בלתי נפרד מהחוויה שאותה עובר המטייל. במקומות אלו פוגשים במהלך ההליכה או הלינה טיילים מארצות אחרות ואת כולם שמחים המקומיים לארח ולשרת. זכור לנו יותר מכל המפגש עם איזבל וטוני בכפר בסנרג, זוג צעיר בשנות ה-30, שנטשו את עיר האורות, פריז, לטובת החיים בטבע. את זמנם הם מחלקים בין אירוח צועדים בביתם המשופץ, גידול עצי פרי נשירים וגידול זן חדש ומשובח של חמורים. לטענתם, מדובר בחמורים חכמים, בעלי חוש ניווט והתמצאות מפותח ויחס אוהב לבני אדם.
הדרך שבה הולכים, המסומנת לכל אורכה בצבעי אדום לבן, נוחה להליכה ומתאימה לכל הגילאים ולא רק למטיבי לכת. לאורכה התפתחו מקומות לינה קטנים וציוריים, שווקים צבעוניים שבהם מציעים החקלאים את מרכולתם וליד כל כנסייה נפתחו פונדק או מסעדה קטנה המגישים ממיטב המטבח המקומי.
שילוב נפלא ונדיר של תרבות כפרית, טבע פראי וחוויה אנושית שהולכים ונעלמים. הצועדים יכולים להלך כשעל גבם תרמיל המכיל את ציודם האישי או להיעזר במקומיים המעבירים את הציוד בכל ערב למקום הלינה. וכך הם חופשיים מנשיאת משא כבד ופנויים לחוות את הדרך במלואה.
ישנה תחושה מיוחדת במינה במסלול זה לאורך דרך עתיקה שבה עוברים טיילים מכל ארצות העולם.
רובה של הדרך עוברת בין שדות חקלאים שבה עמלים הכפריים. משפחות שלמות יוצאות לשדה ודואגות לכיכר הלחם, נשים מוציאות פרות למרעה כמו בסיפורים של נופים קדומים ופעמוני כנסיות מפריעים לדממה מסביב. הדרך מציעה שפע של אטרקציות שונות ומגוונות המהוות חלק אינטגראלי מהחוויה שעובר המטייל: ניווט בתנאיי שטח לא מוכרים, הליכה במשך שעות ארוכות, ארוחות בשטח, שחייה בנהרות השוצפים, הליכה בצד עדרי בקר, חציית יערות סבוכים וירוקים ומפגש עם אנשים שעדין זוכרים וחיים את ימי מלחמת העולם השנייה. כך היה בביתו של מוריס החי לו לבדו (מעולם לא נשא אישה) על אחת הגבעות מול אספירק. בית שעבר
בירושה מסבו להוריו וגם כיום הוא ללא חשמל ומים זורמים. במטבח שבו התארחנו עמדו תנור הפחמים הישן, שולחן עץ עתיק וממול טלוויזיה בשחור לבן המופעלת על ידי גנרטור. הטלוויזיה היא הקשר היחידי שיש למוריס עם העולם הגדול. עבור מוריס היתה זו חוויה של פעם בחיים לפגוש מטיילים ישראלים.
עוד כמה שעות של הליכה ואנחנו בעיירה קונק, ניצבים מול כנסיית סאנט פיי - פאר האדריכלות הרומנסקית. את דלתות הכניסה מעטר תימפנון המתאר את יום הדין בפיתוחים ועיבודים באבן גיר בסגנון רומי עתיק.
כאן בא לסיומו מסע בן שבוע ימים שבו ספגה הקבוצה את חוויית הטיול דרך כל החושים, תוך התמזגות עם הטבע, האוכלוסייה, החי והצומח.
דני הירשטיין 052-2202050