מרוקו כחברה ערבית עם מבט משתנה לעולם המודרני.

   מרוקו כחברה ערבית עם מבט משתנה לעולם המודרני.

אוקטובר 2015

את תחילתו של התהליך שעובר כיום העולם הערבי יש ליחס לתאריך 17 בדצמבר 2010 שירשם בספרי ההיסטוריה כנקודת מפנה בעולם הערבי ואולי גם בעולם כולו. יום זה הוכרז כתחילתו של "האביב הערבי" שבו גל מהפכות והפגנות ענק שטף את רחובות העולם הערבי. מהלך שיצר אפקט דומינו שלא פסח כמעט על אף מדינה. אזרחים רבים הפסיקו לפחד מהמשטרים האימתניים והחלו לקרוא לנפילתם של מי שנחשבו עד אז כמנהיגים "כל יכולים". תחילה הייתה זו תוניס, אח"כ ב- 14 לינואר מצרים ובהמשך הצטרפו תימן, לוב (שבה הופל משטרו של קאדפי), אלג'יריה וסוריה שנגררה למלחמת אזרחים עקובה מדם, היו גם הפגנות בירדן, בכווית, בערב הסעודית ובמרוקו. בתוך כל הכאוס הזה קמו להם תנועות מוסלמיות קיצוניות.

על מנת להבין את השתלשלות העניינים, קצת רקע היסטורי.

לאחר מותו של מוחמד נבחרו יורשים שנקראו "חליפים". בשנת 680 האסלאם התפצל לשני פלגים – הסונים והשיעים.

השיעים מאמינים שמנהיג האסלאם המכונה האימאם חייב להיות מזרע עלי בלבד ולו הסמכות הבלעדית בכל ענייני הדת וחולין. השיעים מאמינים שבכל דור ודור, ישנו מנהיג שמתווך בין אלוהים לבין המאמינים.

הסונים טוענים שהמנהיג המכונה "חליף" יבחר מתוך קהילת המאמינים ללא קשר דם למשפחת עלי.

כיום, הסונים הם 83% מהמוסלמים בעולם, ואילו השיעים רק 16% (המדינות היחידות בעלי רוב שיעי הן איראן, עיראק, אזרביג'אן ובחריין). הזרם הקיצוני של הסונים נקרא "סלפים".

לאורך כל ההיסטוריה נלחמו הפלגים השונים בתוך האסלאם אלו באלו. אם נתייחס ל 30 השנים האחרונות נמצא שהארגון הנושא את השם "אל- קאעידה" אחראי ללא ספק לתהליך הפרוד המשמעותי ביותר בעידן החדש.

אל- קאעידה, "החזית העולמית האסלאמית למאבק בצלבנים וביהודים". זהו ארגון טרור אסלאמי סוני שהוקם בשנת 1988 על ידי פעיל הטרור הפלסטיני עבדאללה עזאם ופעל בהנהגתו ובמימונו של הטרוריסט הסעודי אוסאמה בן לאדן. הארגון ביצע פיגועי טרור רבי היקף שהביאו למותם ולפציעתם של אלפי בני אדם בעולם ובעיקר בארצות הברית. אירוע הטרור הגדול ביותר בתולדות האנושות היה ב- 11 בספטמבר 2001 במגדלי התאומים שבניו יורק שבו נהרגו 3000 אנשים. פעולות הארגון כללו פגיעה באוכלוסייה אזרחית ובאתרים המקודשים לבני דתות שונות. הארגון נחלש לאחר חיסולו של בן לאדן בשנת 2011. על רקע זה צמח מתוך אל-קאעידה ארגון מוסלמי סוני, תנועה קיצונית יותר, שנתן לעצמו את השם דאע"ש שפרושו בערבית "המדינה האסלאמית בעיראק ובסוריה". הארגון התחיל את צעדיו הראשונים כבר בשנת 2010 על ידי אדם בשם אבו בכר אל-בגדאדי – מוסלמי משכיל שבילה בעברו מספר שנים בכלא האמריקאי.

כיום, (ספטמבר 2015 ) שולטים הכוחות של דאע"ש על חלקים נרחבים של סוריה ועירק בשטח שהוא גדול מבריטניה כולה.

בין רוב המדינות המוסלמיות באגן הים התיכון, מרוקו היא, ללא ספק, המדינה היחידה ששומרת על שלטון יציב ושקט מדיני.

מרוקו או כפי שהיא נקראת "הממלכה המערבית", או "ממלכת המערב". "אל-מע'רב אל-ערבי" כלומר "המערב הערבי", או כפי שאנו מכנים בעברית "המגרב". בתקופת כיבושי האסלאם, עם הגעת צבאות ערב לאזור, הם כינו אותו "אל מגרב אל-אקצא" המערב הקיצון, שכן זו הייתה המדינה המערבית של העולם באותה תקופה.

השם "מרוקו" נגזר משמה של בירת מרוקו לשעבר – העיר "מרקש" (פירוש שמה: "ארץ האלים" בברברית).

אוכלוסיית מרוקו מונה כ-33 מיליון נפש (נכון לשנת 2015). 95% תושבי המדינה הם מוסלמים, שרום הם סונים, ממוצא ערבי, וברברי. התושבים המקומיים קיבלו על עצמם את דת האסלאם עם פלישת הערבים לאזור במאה ה-7. בסוף המאה ה- 13 הגיע לעיר תאפילאלת שבדרום מרוקו העלאווי אל-חסן א-דאחיל, הוא הוזמן על ידי התושבים כדי להיות האמאם של העיר. תושבי תאפילאלת האמינו שכצאצא של הנביא מוחמד דרך עלי בן אבי טאלב ופאטמה בת מוחמד, הנוכחות שלו תביא ברכה על העיר ותעזור לשפר את היבולים החקלאיים ובמיוחד את יבולי התמרים. החל מ 1631 שולטת שושלת זו במרוקו. מלך מרוקו הנוכחי, מוחמד השישי, הוא השליט מספר 22 של השושלת העלאווית.

מיקומה של מרוקו בקצה המערבי של צפון אפריקה, הרחק מהמרכז הדתי המוסלמי שהיה באזור מכה ומדינה מצד אחד והקרבה לאירופה כ-14 ק"מ בלבד מספרד מצד שני, הביא לבידודה מחלק מהתהליכים הקיצוניים שעוברים על העולם המוסלמי. חשוב לציין שמרוקו היא בעלת המשטר המלוכני היחיד בצפון אפריקה. במשך למעלה מ 300 שנה שולטת אותה המשפחה וזאת הודות לשני גורמים: האחד, הלגיטימיות הדתית שלהם - ייחוסם לנביא מוחמד והשני, מדיניות פנים וחוץ שקולה.

מספר גורמים חברו יחד והביאו לכך שמרוקו תשמור על יחסים הדוקים עם המערב: נוכחות ארוכת שנים של צרפתים במדינה שהביאה איתה תרבות ומנטליות מערבית, קשרים, ותלות כלכלית עם מדינות אירופה. מרוקו, כמדינה חקלאית, מייצאת עד היום חלק גדול מהתוצרת החקלאית לאירופה ונהנית מהקלות במס.

המלך הנוכחי, מוחמד השישי, נחשב למנהיג מודרני ופתוח למערב. לאחר שסיים את לימודי התיכון המשיך ללימודי תואר ראשון במשפטים באוניברסיטת רבאט. לאחר מכן השלים לימודים מתקדמים במדעי המדינה ובמשפט ציבורי. נשלח לבריסל, והתמחה אצל נשיא הנציבות האירופית. את תואר הדוקטורט במשפטים הוא עשה באוניברסיטת ניס שבצרפת. הוא גדל והתחנך שנים רבות באירופה וספג מהתרבות המערבית המודרנית.

זמן קצר לאחר הכתרתו כמלך מרוקו  החל בשינויים חברתיים וכלכליים מרחיקי לכת באופן מתוחכם,

הקדים רפואה למחאת האביב הערבי על ידי כך שערך מחדש את החוקה של מדינתו והעניק כוח רב יותר לנבחרי הציבור. (על פי החוקים החדשים) יחד עם זאת הוא שמר על שליטתו בביטחון, בצבא ובענייני הדת. במקביל, הוביל מהלך חשוב בשינוי חוקי המשפחה "אל-מדאוואנה" בכל מה שקשור למעמד האישה. שינויים אלו התקבלו באהדה במדינות המערב שהידקו את הקשרים הכלכליים והתמיכה המדינית במלך ובמדינה.

לאחרונה, הוציא המלך צו מרחיק לכת שהוא חלק מרפורמה דתית מקיפה שהחלה במרוקו מאז הפיגועים בשנת 2003 ולפי השלטונות במרוקו, מטרת הצו לבנות חברה מאוחדת, סולידארית ופתוחה לעולם המודרני, שאינה קנאית ואינה מסתגרת בעצמה. בין יתר הדברים הכתובים בצו הוא אוסר על אנשי דת לעסוק בפעילות פוליטית. מטרת הצו היא להחליש את ההשפעות של האסלאם הקיצוני על המרקם החברתי במרוקו. הוא קורא גם לשמור ולכבד את המקומות הקדושים, לייעד אותם לתפילה ולא לקיים בהם שום פעילות אחרת, ודאי לא פוליטית. יש גם הגבלה בצורת הלבוש של אנשי הדת שחייבים להתלבש בלבוש המרוקאי הטיפוסי בעת מילוי תפקידם ולא בכל לבוש אחר שלא מקובל בחברה המרוקאית. כמו כן נאסר להטיף לכל פעילות שעלולה לפגוע ביציבות, בסובלנות ובאחווה שקיימת בחברה המרוקאית. הצו קורא גם לשמור ולכבד את המקומות הקדושים במרוקו, לייעד אותם לתפילה ובלבד.

בהקשר זה התפרסמה, באחד מכתבי העת המקומיים, כתבה שכותרתה "כל בתי הכנסת במרוקו ישופצו- אמר המלך מוחמד ה -6 ". היחס של האוכלוסייה המוסלמית לחברה היהודית ידע עליות וירידות. מאז עלייתו לשלטון של מוחמד החמישי התנהלו מגעים חשאיים בין שתי המדינות. מרוקו התבלטה כמדינה ערבית מתונה ביחסה לישראל .בשנת 1977 היו אלו המרוקאים שאירחו את משה דיין וסגן ראש ממשלת מצרים במרוקו.

המלך חסן השני תמך בפיוס ובפשרה בסכסוך הישראלי-ערבי ותיווך בין הצדדים בהסכם השלום בין ישראל למצרים ובמשא והמתן בין ישראל לפלסטינים.

במאמר שהתפרסם בנובמבר 2013 מכריז המלך: "בתי תפילה יהודים ברחבי מרוקו צריכים להיות משוחזרים על רקע האביב הערבי המתפשט ברחבי צפון אפריקה". כצעד מעשי ראשון הוא נתן הוראה על שיפוץ בית הכנסת העתיק בפס שהיה נטוש עשרות שנים. הוא הוסיף ואמר:  "שיקומו של בית הכנסת הוא עדות משכנעת לעושר הרוחני של דו קיום, של סובלנות והרמוניה הטבועים עמוק בנפשם של המרוקאים, על כל קשת המרכיבים השונים של האומה".

גם במבנה המשפחה חל שינוי בשנים האחרונות: לא עוד משפחות גדולות של "חמולות" אלא משפחה קטנה של 4 עד 5 נפשות כששני בני הזוג עובדים והילדים נמצאים במוסדות חינוך. גם צורת הלבוש השתנתה כשהביגוד המערבי המודרני מחליף בהדרגה את הגלביות והכפתנים המסורתיים.

מרוקו של סוף שנת 2015 מקבלת תפנית ייחודית והיא, ללא ספק, נטע זר בעולם הערבי המדמם. זוהי מדינה שמרבית האוכלוסייה עוברת להתגורר בערים גדולות כמו קזבלנקה, ראבט, פס, מראקש ועוד, בהם נבנים רובעים חדשים עם בניה מודרנית, מרכזי קניות בסגנון מערבי, וחנויות מעוצבות המציעות את מיטב המותגים. זאת לצד בתי מלון מפוארים שאחדים מהם נחשבים למפוארים ביותר בעולם כמו המלון במראקש "ממוניה".

מרוקו, היעד התיירותי האחרון, במדינות מוסלמיות באזור, הפתוח לתיירים זרים. רוב המדינות המוסלמיות באגן הים התיכון סגורות, כיום, בפני התייר המערבי. למרוקו הגיעו בשנת 2014 למעלה מעשרה מיליון תיירים, שהכניסו לקופת המדינה שבעה מיליארד דולר. התחזית לשנת 2022 להגיע לעשרים מיליון. מרבית התיירים מגיעים מיבשת אירופה: צרפת, ספרד, איטליה ואנגליה. בשנים האחרונות התפתחה גם תיירות מארצות הברית. רבים מהתיירים באים לקלאבים המפוארים, אחרים לטיול אקסטרים במדבר ובהרי האטלס, ובעיקר ולשווקים הצבעוניים שהם, ללא ספק, סימלה המסחרי של מרוקו.

זרם הזרים המגיע כמעט לכל מקום במרוקו, בכל עונות השנה, הוא גורם משפיע על כלכלת המדינה על החברה ועל היחס לעולם המערבי .

כתב – דני הירשטיין

15.09.2015

Hirschstein.dan@gmail.com

052-2202050