מסע מרתק לקווקז הגבוה - גאורגיה 2014

יום1: 05.07.2014 תל אביב - טבילסי

יצאנו בטיסת טורקיש תל אביב- איסטנבול - טיבליסי. בשדה קיבל אותנו המדריך המקומי DITO  צעיר נמרץ ונחמד. נסענו הישר למרכז העיר העתיקה משם עלינו ברכבל אל מצודת נריקלה שהוקמה ככנסייה במאה הרביעית. בסמוך ניצב הפסל המפורסם של "אמא אדמה", מונומנט סובייטי של דמות אישה המחזיקה ביד אחת כוס יין וביד השנייה חרב. פירושו: ידידים יתקבלו בברכה, ואויבים - הישמרו על נפשכם. מנקודה זו יש תצפית נפלאה לעבר המרחצאות העתיקים, גשר השלום, שני הצינורות הענקיים שנבנו כתיאטרון ובנין המרכז האדמיניסטרטיבי שנראה כמו מקבץ של פטריות. ירדנו חזרה ברכבל ויצאנו לסיור רגלי באזור המעיינות החמים שבשכונת ortakhala. ניתן להבחין במרחצאות בזכות הכיפות אדומות שלכל אחד מהם. כיום יש 6 נביעות שעל גביהן נבנו המרחצאות. אחד מבתי המרחץ נראה כמסגד פרסי ונקרא blue bath עם מוזאיקה כחולה. המשכנו ברובע העתיק שבנוי בחלקו מבתי עץ המצופים בטיח צבעוני, מעוטרים ומגולפים, והמרזבים שלהם מסתיימים בראש חיה מגולף. המשכנו לבית הכנסת הגדול בטביליסי שנקרא גם בית הכנסת של האחלציחלים, הוא אחד מחמישה עשר בתי כנסת שהיו בעיר והוא הגדול, המרכזי והמפואר שבהם. בית הכנסת נמצא ברחוב לסלידזה 43. לא רחוק משם  נמצאת  כיכר ירושלמי. כיום נמצאים בטביליסי כ- 8000 יהודים המקיימים את חיי הקהילה ב- 3 בתי כנסת שבאחד מהם ביקרנו. ירדנו אל סמטה קטנה המובילה למדרחוב שלאורכו ישנם בתי קפה ומסעדות שונות. את נהר הקורה חצינו על גבי "גשר השלום" שהוא מרשים ומיוחד. משם חזרנו לאוטובוס ולארוחת ערב במסעדה מקומית Chashnagiri הארוחה הייתה עתירת מנות וכללה: סלטים, דגים, שיפודי בשרים, עוף, פטריות, חצילים, תרד, סלק וכמובן חצ'אפורי וחינקאלי. משם נסענו לבית המלון.

יום 2 : טבילסי – מצחטה -  גורי- מערות אופליסציחה - כותאיסי

עזבנו את טביליסי לכיוון כנסיית ג'ווארי Jvari (כנסיית הצלב). הכנסייה שוכנת על ראש גבעה מחוץ לעיר, נבנתה במאה ה-6 והמבנה שלה מייצג את הארכיטקטורה המרובעת שהייתה נפוצה בכל דרום הקווקז. בדרך לכנסייה שמענו מפי אבי פלדינגר סקירה מרתקת על תהליך ההתנתקות שעברה גיאורגיה מכמה מחוזות כמו: אבחזיה, דרום אוסֶטיה.

הגענו למקום ביום ראשון בשעת המיסה, המעמד היה מרשים ומרגש במיוחד. עשרות אנשים הצטופפו באולם קטן ונשאו תפילה בשירה נהדרת. מהמקום משקיף נוף מרהיב על מפגש הנהרות מטקבארי ואראגבי ועל העיר מצחטה עם הקתדרלה המפורסמת סווטי צחובלי Sveti Tskhoveli. משם המשכנו למצחטה, בירתה הקדומה של גיאורגיה, אשר הפכה להיות התחנה המרכזית בדרך המשי. זה האתר הקדוש ביותר עבור הגיאורגים. הכנסיות הראשונות והעתיקות בגיאורגיה הוקמו במצחטה, והיא הייתה ליבה הרוחני מאז כינונה של הנצרות כדת השלטת בתחילת המאה ה – 4. בעבר, מצחטה הייתה גם עיר הבירה המנהלית של גיאורגיה, עד שהבירה עברה לטביליסי במאה ה – 5 לספירה. ערכנו סיור במתחם הקתדרלה שם שוחזרו מספר בתים כפריים אופייניים לאזור כולל, מזקקת יין. קיבלנו לטעום מהמשקה המזוקק הגרפה המקומית שנקראת צ'צ'ה – צבעו לבן עם אחוז אלכוהול גבוה מאד ומזכיר את הוודקה הרוסית. הוא מיוצר מקליפות ענבים ונמצא בחביות שמצופות מבפנים בנירוסטה. צ'צ'ה בן 20 נחשב למשקה יקר ערך. המשכנו לקתדרלה  שנקראת כנסיית העמוד הנותן חיים. לפי מסורת אחת נקברה כאן אישה יהודייה ששמה סידוניה עם כנף הבגד שלבש ישו כשנצלב. הגענו בשעה שעדיין המקום היה הומה אדם וכולם התפללו, ליד המזבח עמדה מקהלת גברים שליוותה את התפילה בשירה אדירה. היה מאוד מרשים ומעניין.

המשכנו לעיר גורי. גורי, עיר במרכז גאורגיה, שוכנת במחוז קארטלי. במקום מתגוררים כ 48000 תושבים  (2013). השם גורי בא מהמילה גורה שמשמעותו "גבעה". גורי מפורסמת בשל שתי סיבות: האחת ב1920 פקדה את העיר רעידת אדמה חזקה, והשנייה  זו עיר הולדתו של יוסיפ ויסריונוביץ' - הוא סטאלין. בדרך למוזיאון סטלין שמענו הרצאה מקיפה של דוד זרח, על חייו ופעלו של סטלין, האיש שדמותו הנערצת הייתה ונשארה שנויה  במחלוקת.

את הסיור ערכנו בליווי מדריך מקומי. המתחם עצמו כולל את המוזיאון המתאר את ההיסטוריה של המנהיג ומציג עשרות תמונות, ספרים, חפצים אישיים, רהיטים, מתנות, ואפילו אחת מ-12 מסיכות המוות. בחצר עומד הבית בו גדל סטלין ובסמוך לו קרון הרכבת. סטלין פחד לטוס, ומעולם לא טס. הוא ביצע את כל נסיעותיו בקרון הרכבת הפרטי שלו.

משיחה שקיימנו עם המדריך עולה שגם היום, למרות חלוקי הדעות לגבי אישיותו של המנהיג, בכול בית בעיר גורי יש תמונה או פסל שלו. בתום הביקור במוזיאון סטלין נסענו לאופליסציחה (Uplistsikhe) הנמצאים במרחק 3 ק"מ מגורי. הדרך למקום גרועה והנסיעה ארכה כחצי שעה. זו, למעשה, עיר מהמאה ה-6 לפנה"ס. מתחם גדול של מערות, חלקן טבעיות וחלקן חפורות, שאפשרו לנו להציץ לתקופה אחרת – סמוך למקום  עברה דרך המשי המפורסמת מה שהעניק למקום חשיבות. סירנו בין המערות, מבני פולחן ובתים ששימשו למגורים ולגידול בעלי חיים. עלינו לתיאטרון בדרום-מערב העיר, הצופה לכיוון הנהר, המקום היה, כנראה, מקורה בתקרה (אוקטגונלית) מתומנת. במפלס מעליו נמצא אולם גדול הנקרא "אולם עתיק של תמרה" ומעל כנסיית הנסיך.

משם המשכנו לכותאיסי, העיר השנייה בגודלה בגאורגיה, בה מתגוררים כ 196,500 תושבים‏ (2014). נסענו לרחוב שהיה למרכז הקהילה היהודית, שם נשארו שלושה בתי-כנסת והם נמצאים באזור ההיסטורי השמור של העיר. במתחם בו ביקרנו יש שני בתי כנסת: האחד ישן והשני עבר שיפוץ ועדיין לא פתוח למתפללים ( יולי 2014).  את המתחם פתח לנו דוד שסיפר לנו בקצרה על תולדות הקהילה המפוארת של כותאיסי. מקהילה שמנתה 20,000 אנשים בשנות ה70 של המאה ה- 20, חיים כיום במקום כ 350 אנשים שרובם מבוגרים. יש, עדיין בעיר, שני בתי מלון קטנים בבעלות משפחה יהודית ורופא יהודי. היהודים כאן, חיים בדו קיום טוב עם שכניהם, למרות שמידי פעם יש התפרצויות אנטישמיות. דוד נשאר לחיות במקום לצד אביו המבוגר שחולה ולכן אינו יכול לעזוב את המקום. בתום הסיור המשכנו לבית המלון הנמצא כ 15 ק"מ מחוץ לעיר. שמו של בית המלון Sanatoriumi  המבנה היה בתקופה הקומוניסטית סניטאריום עבור החיילים, הקצינים הרוסים. הוא נבנה כארמון מפואר ששימש גם את סטלין בביקוריו באזור.

לפני כ 15 שנים נרכש המקום על ידי יזמים פרטיים שהסבו את המקום למלון. המלון בנוי בתוך פארק המשתרע על שטח של 160 דונם, עם מסלולי הליכה פינות ישיבה ומזרקות. בשלושת המבנים ששופצו יש כ 200 חדרים לאירוח.

יום 3 : כותאיסי – זוגדידי – אגם אנגורי– מסטיה-  אגמי קורלדי KORULDI

לאחר ארוחת הבוקר עזבנו את המלון, חצינו שוב את כותאיסי ובדרך חלפנו על פני בית הפרלמנט של גאורגיה, מבנה מרשים וחדש שנפתח בשנת 2012. המבנה הוקם לזכר 300,000 מתושבי גיאורגיה שנהרגו במהלך מלחמת העולם השנייה. המשכנו מערבה לזוגדידי. הכביש צר ומפותל והנהיגה בו קשה ואיטית. בדרך קיבלנו מרותי קרן מוסקוביץ הסבר (בדרך מקורית של משחק) על קהילת הקראים בגיאורגיה ובישראל. למדנו הרבה על קהילה זו של יהודים שאינה מוכרת לרבים מאיתנו. בהמשך הדרך שמענו הרצאה נוספת ומעניינית של בתיה זרח על הכלכלה של גיאורגיה. לקראת הצהריים הגענו לזוּגדידי, עיר חשובה השוכנת על הגבול עם אבחזיה. במקום מתגוררים כ 72000 תושבים ( 2014). עצרנו בסמוך לכניסה לארמון-מוזיאון דדיאני. לאחר הפסקה קלה המשכנו למסטיה, בדרך עצרנו לתצפית על אגם אנגורי היפהפה והסכר אנגורי, שנחשב לשער הכניסה אל הקווקז הגבוה. הסכר ההידרו-אלקטרי אדיר הממדים מספק חשמל לאזור כולו. עבודות בניית הסכר התחילו בשנת 1961, בזמן השלטון הסובייטי, והסתיימו ב 1977. הוא בנוי בצורה קשת. סכר קשת או סכר קמרון הוא סכר מעוגל הבנוי מבטון. ומתוכנן כך שהקשת פונה במעלה הזרם כך שלחץ המים כנגד הסכר, הלחץ ההידרוסטאטי, דוחס ומחזק את המבנה כשהוא נלחץ אל יסודותיו. בדרך כלל בונים את סכר קשת בתוך קניון עמוק שקירותיו תלולים ובנויים מסלע יציב שיתמוך במבנה ובלחצים. שיטה זו מאפשרת סכרים דקים יותר מכל סוג אחר של סכר, לכך גם נדרשים פחות חומרי בנייה להקמתם, ומוזיל את עלותם

.הסכר באגם אנגורי גובהו 270 מ', רוחב הבסיס 90 מ', באמצע הרוחב 55 מ', ובחלק העליון 10 מ'. התחנה ההידרו אלקטרי במקום מספקת חשמל לרוב שיטחה הצפון מערבי של גיאורגיה. המשכנו בנסיעה על הכביש העובר לאורך האגם. בדרך פגשנו מספר רב של מגדלי דבורים המציעים דבש טהור. ירדנו מהאוטובוס והלכנו קטע של 2 ק"מ על הכביש לאורך האגם. הדרך החדשה למסטיה טובה ונוחה, חלקה בציפוי אספלט וחלקה בטון. בדרך קיבלנו הסבר מפורט על המטבח הגיאורגי מפי ז'קי זרח כולל מצגת שהוקרנה באוטובוס וכללה חלק מהמאכלים שכבר אכלנו. בהמשך שמענו הסבר של דוד זרח על המוסיקה המקומית, כולל השמעה של קטעים מיוחדים, בצירוף מצגת המתארת את מגוון כלי הנגינה.

העיירה מסטיה שוכנת בגובה של 1400 מ' מעל פני הים. במקום מתגוררים בקיץ כ 4000 תושבים ( נכון ל 2014). הגענו למלון בשעה 16:30 (Hotel Svaneti  ) לאחר התארגנות קצרה עלינו על רכבי השטח (החדישים 4X4 Delica  המיועדים ל 6 מטיילים), ויצאנו לשטח, היעד היה סיור באגמים.

נסענו לאורך נחל צ'לאטי (על שם הקרחון צ'לאטי), עברנו את שדה התעופה המקומי של מסטיה, ולאחר מכן חצינו על גבי גשר את הנחל. מנקודה זו עולה דרך עפר ומתפתלת אל מרומי רכס קורולדי. הקטע האחרון הוא רמה עם מרחבי דשא ענקיים ופריחה מגוונת. רכבי השטח הגיעו עד לגובה של 2720 מ' סמוך לאגמים. האגמים אינם מרשימים במיוחד אך מנקודה זו יש תצפית מיוחדת על חלק מהפסגות של הקווקז הגבוה, בין היתר על פסגות האושבה USHBA. מהאגמים ירדנו בהליכה על הדרך שבה עלו רכבי השטח עד לצלב הנמצא בגובה של 2360 מ'. מהמקום בו ניצב הצלב יש נוף מרהיב על עמק דולרה DOLRA, העיירה מסטיה והרכס של הרי הזורולדי שמצוי ממול. מסלול נוח להליכה של 4.5 ק"מ מפריד בין האגמים והצלב. מהצלב יש דרך תלולה עד למסטיה (זמן הליכה כ 2.5 שעות ירידה בשביל תלול). מהצלב חזרנו ברכבי השטח למסטיה. הגענו למלון בשעה 20:30 אור אחרון (בחודש יולי).

סיכום מסלול הליכה: 4.5 ק"מ, ירידה 300 מ', זמן הליכה 1.5 שעה, מסלול נוח.

יום 4 :  מסטיה – אושגולי – קרחון שקרה – מסטיה

יצאנו ממסטיה לאושגולי, כ– 5 ק"מ הראשונים יש כביש בטון חדש. עבודות פיתוח עליהם החליטה הממשלה החדשה נמשכות לאורך הדרך, שהם כוללת גם הנחת קו מתח גבוה. סלילת הכביש נמשכת ואמורה להגיע עד אושגולי. המרחק ממסטיה לאושגולי 45 ק"מ. חלק גדול  על דרך עפר קשה ומשובשת, הנסיעה בה איטית ונמשכת כ - 3 שעות. בחורף כאשר האזור כולו מכוסה בשלג כבד מפלסים את הדרך כמעט מידי יום. לאחר כשעה נסיעה עצרנו לתצפית על הכפר הציורי IPAAR  השוכן בתוך עמק. חצינו את הכפר ולאחר מספר ק"מ הגענו לכפר קטן נוסף בשם KAAL. בין שני הכפרים, על גדת הנהר, עומד לו מגדל אבן בודד, "מגדל האהבה" כך קוראים לו המקומיים. האגדה מספרת שבכפרIPAAR  התגוררה נערה שהתאהבה בנער מהכפר הסמוך KAAL. יום אחד יצא הנער הבוגר לצייד ולא חזר עוד לביתו. ליבה של הנערה נשבר וכאות אבל החליטה לא לצאת יותר מביתה. אביה שביקש להוציאה מהאבל בנה לה מגדל מרשים ויפה על גדת הנחל, זאת בתקווה שתמצא לה אהבה חדשה. אך הנערה שבורת הלב התגוררה במגדל ונשארה נאמנה לאהובה עד סוף ימיה. המשכנו עד לאושגולי. המקום הוא ריכוז של 4 קבוצות בתים : ז'יבּיאני, הנמצא בגובה של 2,100 מטרים מעל פני הים. צ'וויבּיאני צ'אז'אשי מוּרקמֶלי. בכל אחד מארבעת הכפרים נמצאים "מגדלי מצור" שהוכרזו על ידי אונסק"ו כאתר לשימור מורשת עולמית כבר משנת

1996. בידודם של הכפרים משאר גיאורגיה הביא לכך שהמסורות הדתיות והתרבותיות של הסוואנים נמשכות כאן לאורך של יותר מ-2,000 שנים ללא כל הפרעה והשפעה חיצונית. הכפרים שוכנים למרגלות פסגתו של ההר שחארה SHKARA, שהוא ההר הגבוה ביותר בגיאורגיה ואחד הגבוהים ביותר בהרי הקווקז. גובה הכפרים באושגולי הוא בין 2,086

ל-2,200 מטרים, והם נחשבים לכפרים הגבוהים ביותר באירופה. בארבעת הישובים יחד מתגוררות כ-70 משפחות (200 תושבים בקירוב נכון 2014), במקום יש בית ספר שבו לומדים

12 שנות לימוד, מרפאה ואמבולנס חרום. אנשי המקום מתפרנסים מחקלאות ובשנים האחרונות התפתח מאוד ענף התיירות. נפתחו שני בתי קפה קטנים, ומספר תושבים מציעים אירוח כפרי בבתיהם. בקיץ יוצאים התושבים למרעה עם העדרים ואחרים נשארים לעבד את החלקות החקלאיות הקטנות. ואילו בחורף הם מסוגרים בבתיהם ועוסקים בעיקר בעבודות שיפוץ ותיקונים. בימי החורף, בהם ניתן להוציא את בעלי החיים מהבית, הם עסוקים בניקיון הבית (בעלי החיים מתגוררים יחד עם המשפחה באותו מבנה).

בספר "כפר בפרשת דרכים" מתאר הסופר הגיאורגי צ'אטאראשווילי תמונה של החיים באושגולי, ספרו זה נכתב על רקע של שהייה כעשר שנים בכפר.

עזבנו את הכפר והתחלנו ללכת בדרך לקרחון. לאחר כק"מ עברנו את הנחל על גשר בטון והמשכנו על דרך עפר שאורכה 8 ק"מ עד לקרחון. השביל חוצה מספר פעמים את הנחל שמנקז את האזור כולו. האזור משופע בעשרות סוגי פרחים שחלקם אנדמיים (צמח הקיים באזור תפוצה מצומצם, שעל-פי רוב יש לו אפיון אקולוגי ברור). הדרך מטפסת באיטיות כ 250 מ' במעלה הנחל. הקטע האחרון המוביל לקרחון עצמו עובר באזור רצוף בבולדרים המקשה על ההליכה. הקרחון עצמו מכוסה בעפר ומפולות  סלעים, ואינו מרשים במיוחד.

(ניתן להיכנס עם רכבי שטח עד למרחק של 3 ק"מ מהקרחון, ועל ידי כך לקצר את מסלול ההליכה).

בצד ימין של הדרך, קרוב לעלייה האחרונה לקרחון, יש מעיין שבו נובעים מים עם פחמן דו-חמצני. בגיאורגיה פזורים מעיינות סודה רבים. הגיאורגים מאמינים שלמים יש סגולות רפואיות רבות והם מרבים לשתות מהם. רכבי השטח באו לאסוף אותנו (5 ק"מ מהכפר). בתום המסלול חזרנו למסטיה למלון כ 3 שעות נסיעה.

סיכום מסלול הליכה: 13.5 ק"מ, עליה 250 מ', זמן הליכה 6 שעות, מסלול נוח.

יום 5 : קרחון צ'לאטי - מוזיאון מסטיה – ביקור בבית טיפוסי עתיק

יצאנו מהמלון בשעה 09:00 נסיעה לכיוון שדה התעופה ומשם בדרך עפר לכיוון קרחון צ'לאטי  Chaaladi שנמצא למרגלות רכס אושבה. לאחר נסיעה של כ 9 ק"מ הגענו לגשר חבלים. עזבנו את הרכבים, חצינו את הנהר על גבי הגשר והתחלנו לטפס בשביל לכיוון הקרחון. המסלול מתחיל בגובה של 1627 מ' תחילת הדרך עלייה תלולה ולאחר מכן מסלול שטוח עד לקרחון. תחתית הקרחון בגובה של 1857 מ'. אורך המסלול הלוך ושוב 6 ק"מ. הגענו עד למערה בתחתית הקרחון שממנה זורמים המים. המראה מדהים ביופיו. פנים המערה בצבע טורקיז, גושי קרח גדולים ניצבים בתוך המערה ומפתח המערה זורמים מים צלולים. בתום הסיור חזרנו למסטיה לביקור באחד מהבתים ומגדלי המצור. מעל מרכז מסטיה הסבה משפחה אחת את ביתה הישן למוזיאון המתעד את החיים במקום. (הבתים נבנו במאה ה-11 על מדרון ההר מעל העמק, מיקום זה אפשר להם לצפות ולראות את האויב המתקרב). קומת קרקע מכילה חדר אחד גדול, לאורך קירות החדר מכלאות לבעלי החיים ומעל - משטחים ששימשו כמיטות לבעלי הבית. בחדר כזה התגוררו בדרך כלל כ 30 אנשים, בני משפחה אחת. במרכז החדר מקום שבו היו מבעירים אש לחימום ולבישול. בצד אחד של החדר כיסא גדול ומכובד עשוי מעץ מגולף, שהיה שמור לראש המשפחה לזקן שבחבורה, לצידו ספסל ארוך המיועד לגברים שבמשפחה, על ספסל נמוך יותר היו יושבות הנשים. באחד הצדדים יש חדר קטן נוסף המיועד לאחסון האוכל בימי החורף הקרים. מהחדר המרכזי יוצאת מחילה המובילה למגדל מצור, המתנשא לגובה של כ 20 מ'.

ליד מרבית בתי המגורים במסטיה והסביבה נבנו מגדלים גבוהים מאבנים מאסיביות אשר בהם הסתתרה המשפחה במקרה של הגעת כובש זר, או סכסוך בין הכפרים או נקמת דם. ברחבי סוונטי נותרו כ-175 מגדלים כאלה. אחר הצהריים ביקרנו במוזיאון היסטורי-אתנוגרפי חדש. שם המוזיאון מוקדש לאלפיניסט הסוואני הראשון, יליד מסטיה, מיכאיל חרגיאני (1932-1969). במוזיאון האתנוגראפי של מֶסְטִיָה שפע של מוצגים שנתגלו בחבל סוואנטי: כלי עבודה החל

מתקופת הברונזה, אוצר ספרי קודש, תשמישי קדושה ואוצרות אומנות. בשל בידודו של חבל  סְוָונֶטי, הועברו לכאן למשמרת במשך מאות שנים איקונות, יצירות וחפצי אומנות דתיים מכל רחבי המדינה, בכל פעם שפלש לגיאורגיה אויב אחר. המוזיאון הנוכחי, החדש, נפתח אחרי שנתיים של עבודות שיפוץ ב 1 ליולי 2013. הוא נבנה לראשונה בשנת 1936 והכיל אוסף קטן ולא מרשים. בשנת 1948 הגיע לסוואנטי משלחת בראשותו של ההיסטוריון הגיאורגי שובינשוולי שאסף כתבי יד, סמלים עתיקים, דברי אומנות המהווים את הבסיס לתצוגה הנכחית. המבנה הנוכחי נבנה במקום המוזיאון הישן שנהרס על פי הוראת הממשלה. המבנה החדש  משתרע על שטח של 600 מ"ר ומכיל 6 אולמות מפוארים של תערוכות קבע. באחד החדרים ממצאים ארכיאולוגים מהמאה ה- 3 לפנה"ס מאזור סוואנתי, ואוסף מרשים של עבודות קרמיקה, תכשיטים וכלי נשק. כמו כן מוצגים כתבי יד מהמאה ה-18, סמלים ייחודיים ופרטים אתנוגרפים נדירים. על הקירות מוצגות תמונות של סוואנתי שצוירו על ידי האומן האיטלקי ויטוריו סלע. משך הביקור במוזיאון כשעה וחצי. (בליווי הדרכה מקומית)

לאחר ארחת הערב שמענו הסבר מרתק של אלי ישראלי על מגוון הריקודים במחוזות השונים של גאורגיה. ההרצאה הייתה מלווה במספר סרטים.

בערב באה למלון את אחת מלהקות הפולקלור המרשימות ביותר, להקת Ensemble Riho

שעה של שירה וריקודים. להקה מקצועית המכילה למעלה מעשרה אנשים נגנים, זמרים ורקדנים. הם מופעים ברחבי העולם בין היתר פריס לונדון ורומא. המלצה למלון חדש ויפה

( יקר מאוד) HOTEL TETULDI

http://www.tetnuldi.ge/r&r.html

סיכום מסלול הליכה : 6 ק"מ, עליה 230 מ', זמן הליכה 4 שעות, מסלול נוח.

יום 6 :  בצ'ו- מפלי שטוגרה- תחנת סקי  ZAGARI

יצאנו מהמלון בשעה 09:00 בדרכנו מערבה לכפר בצ'ו. בדרך חלפנו על פני הכפר לאטאלי. בצ'ו, כפר קטן החבוי למרגלות הפסגות של הר האושבה. השארנו את הרכב בקצה הכפר ומשם יצאנו בדרך אל המפלים והקרחון. תחילת המסלול בגובה של 1720 מ'. לאחר כמה ק"מ של הליכה נוחה בתוך החורש חצינו את הנחל על גבי גשר מעץ, שמעברו השני נקודת ביקורת של הצבא הגיאורגי. צוות קטן של חיילים המתגוררים באהל צבאי שומר על הדרך בין רוסיה לגיאורגיה. (ניתן להקים במתחם זה גם מחנה אוהלים לאלו המטפסים לקרחון ופסגת האושבה). מנקודת הביקורת טיפסנו בשביל לעבר מפלי שטוגורה והקרחון, בתחילה הוא עובר בתוך חורש של מחטניים ומגיע לגובה של 2095 מ'. משם יש תצפית נפלאה לעבר המפל שתחילתו בגובה של 2200 מ', גובהו של המפל כ 110 מ'. 

אחר הצהריים חזרנו למסטיה ועלינו ברכבל מתחנת הסקי שברכס זאגרי ZAGARI  לתחנה העליונה נמצאת בגובה של 2348 מ'. במקום בית קפה קטן עם מרפסת ממנה נשקף נוף של 360 מעלות על כל רכס הקווקז. ביום בו עלינו, השמיים היו בהירים וניתן היה לראות את פסגת האושבה ממול ואת פסגת לילה המושלגת. חזרנו למלון ומשם יצאנו ברגל לאחד המעיינות שממו נובעים "מי סודה" המעין נמצא בסמוך למוזיאון.

לאחר ארוחת הערב נפגשנו בחדר האוכל ושמענו מיובל אסודי הרצאה מקדימה לסרט המרתק "27 נשיקות לסביליה". זהו סרט דרמה קומי על נערה צעירה השופעת תשוקה יוצאת דופן המתגוררת בכפר רוסי. סביליה, נערה בת 14 שנשלחת לעיירה קטנה בארץ כדי לבלות את הקיץ עם דודתה. למרות גילה הצעיר היא בשלה מבחינה מינית. כאן היא פוגשת את אלכסנדר, אלמן בשנות ה -40 המוקדמות ומתאהבת בו. מיק הבן מתאהב בה ואוהב לחזות בחמודותיה בחיק הטבע. יחד עם הופעתה מוקרן גם הסרט "עמנואל" הארוטי בבית קולנוע המקומי והוא גורם לפתע לפריחה מחודשת של תאווה ואהבה בכל העיירה. חוץ מהתרחשות הזאת יש גם פנטסיה

של קפיטן צרפתי קשיש המופיע עם ספינתו באמצע העיר ומחפש מוצא למקור מים להשיק את ספינתו.

סיכום מסלול הליכה : 10 ק"מ, עליה 380 מ', זמן הליכה 5 שעה, מסלול נוח.

יום 7:  מאסטיה- זוגדידי - באטומי

לאחר ארוחת הבוקר נפרדנו ממסטיה וירדנו לזוגדידי. כבר בדרך הרגשנו איך מתחלף מזג האוויר הנוח והנעים ששרר בהרים למזג אוויר חם ולח באזור חוף הים השחור שכמות המשקעים השנתית פה מגיעה ל 2500 מ"מ. עצרנו לביקור במה שנחשב לאטרקציה המרכזית של העיר, ארמון-מוזיאון דדיאני, אחד הארמונות הבולטים והמרשימים ביותר בקווקז. הארמון נבנה במחצית השנייה של המאה ה-19 על ידי נסיכי דדיאני. ב-1894 הוא נשרף, אך שוחזר בשנת 2000. הארמון, שמשמש גם כמוזיאון היסטורי, כולל בין מוצגיו את מסכת המוות של נפולאון בונאפרטה. הארמון מוקף בגנים ירוקים ומטופחים. קיבלנו הסבר באנגלית טבולה בגיאורגית על ידי מדריכה מקומית. משם המשכנו לבטומי.

בטומי היא עיר נמל לחוף הים השחור ברפובליקה האוטונומית אג'ריה, ומשמשת כבירתה. בתומי היא התחנה האחרונה בקו הרכבת הטרנס-קווקזי ונמצאת בקצה הסופי של צינור הנפט בקו-בתומי. העיר ממוקמת כ-20 קילומטרים מגבול גיאורגיה-טורקיה. מיד בהגיענו יצאנו לסיור רגלי שהתחיל ליד מלון Radisson Blu Hotel, Batumi מול המלון נמצאים שני מבנים מודרניים האחד ארוך ומפותל בית מגורים וממולו בנין רב קומות שבסיסו מגורים לאוניברסיטה וראשו קרוסלה העתידה להסתובב סביב ראשו של הבניין. בעיר נמצא מלון שרתון הנמנה עם עשרת מלונות שרתון הטובים ביותר בעולם. המשכנו לאורך הטיילת שעל שפת הים ועברנו על פני כמה בניינים בסגנון אוריינטלי

וניאו-קלאסי. בפיאצה בטומי, הכיכר המרכזית המרהיבה של העיר העתיקה עשינו הפסקת קפה. הבתים המקיפים את הכיכר נבנו במאה ה-19.

במרכז הפיאצה יש רצפת פסיפס מיוחדת, ומעל לראשנו היה מגדל השעון הגבוה שבכל חצי שעה היו יוצאות דמיות מהשעון ומשמיעות את ההמנון של גיאורגיה. בתום הסיור נסענו למלון Hotel Sanapiro  מלון חדש מרוחק ממרכז העיר במרחק הליכה לים.  בערב יצאנו לארוחת ערב במסעדה דגים Gold Fish, Batumi  וכאן עשינו גם שיחת סיכום. המסעדה נמצאת בצד הצפוני של העיר וממוקמת על חוף הים. ארוחת סיום מוצלחת מאוד. בדרכנו חזרה עברנו דרך מרכז בטומי שהבניינים המוארים השאירו עלינו רושם של עיר מערבית מודרנית.

מסעדה  נוספת  מומלצת   Shemoikhede
Genatsvale

יום 8 :  באטומי – הגנים הבטונים – איסטנבול-  תל אביב.

לאחר ארוחת הבוקר יצאנו לביקור בגנים הבוטנים שנמצאים כ 9 ק"מ צפונית לעיר. הגן, שעציו נשתלו במאה ה-19, בנוי על צלע הר שצופה אל הים השחור. בדרך עצרנו בכמה נקודות מהם יש תצפית נהדרת על החוף והעיר ברקע. הגן הבוטני נפתח ב-1912 ומכיוון שדיירי כמה בתים בתחומי הגן התגוררו במקום עוד לפני כן, הוענקה להם הרשות להמשיך ולגור בו. המיקום של הגן על צלע ההר ובמיקרו-אקלים מיוחד, מאפשר לגדל בו צמחים שונים, שבדרך כלל שלא גדלים יחד. חלפנו על פני עצי סקויה ענקיים לצד אורנים, איקליפטוסים מרהיבים לצד שיחי ורדים בגודל עצים, עצי תפוזים לצד ברושים ועוד ( חלק מהאנשים היו עסוקים בחידון התנ"ך ופחות נהנו מהיופי המיוחד של הגן). חזרנו למרכז באטומי. זמן חופשי ומשם העברה לשדה התעופה, (באותו היום הטמפ' באזור הייתה 40 מעלות עם 80% לחות ) טיסה חזרה לאיסטנבול ומשם לתל אביב.

כתב :דני הירשטיין

hirschstein.dan@gmail.com

25.07.2014



מדרסת אבו יוסוף- מראכש

מדרסת אבוֹ יוסוף המקום שימש כמרכז הגדול ביותר ללימודי האיסלם בארצות המגרב. נבנה בתחילת המאה ה 14 על ידי המלך אבו אל חסן. שופץ מאוחר יותר על ידי שושלת הסעדים, בסגנון אלהמברה, שהפכו אותו לבית הספר התיאולוגי הגדול ביותר במאגרב, שהתחרה במדרסת בואו אינאניה בפס. הכניסה דרך דלת גדולה מברונזה היישר לתוך פרוזדור צר ואפל מצופה במוזיאקה ועמודים מגולפים. באמצע הפרוזדור יש פתח בתקרה שמטרתו להכניס אור ואוויר. מדרסה זו שונה מהאחרות בכך שהמקום שימש אך ורק כמגורים לתלמידים והלימודים התקיימו במסגד אבן יוסוף הסמוך. בקומת הקרקע חצר מרכזית ללא חדרי לימוד. בצד המזרחי דלת מעוצבת הנפתחת למעבר ולאולם התפילה המחולק ל 3 חלקים על ידי עמודים ומסביב 24 חלונות קטנים. המינהרב מעוטר מגבס מגולף דמוי תחרה הנמצא במרכז. בשני הצדדים ארונות מעץ ובכל אחד מהם היה ספרי קוראן. כל תלמיד שהתגורר במקום היה חייב בכל בוקר וערב להגיע לכאן ולקרוא כמה פסוקים מן הקוראן. הרחבה מצופה בשיש לבן מסוג קררה שהובא מאיטליה ובמרכז בריכה לנטילת ידיים. הקירות סביב מעוטרים בחלק התחתון בפסיפס צבעוני זלייז', מעל במשטחי סטוקו מרהיבים ובחלק העליון בגילופי עץ ארז חום. השימוש בעץ ארז נעשה בשל היותו עץ חזק, עמיד בפני שינויי מזג האוויר ובעיקר כנגד מזיקים, יחד עם זאת קל ונוח לגילוף וחריטה. מבנה המדרסה הוא ביטוי לאומנות ההיספנו – מאורית במלוא הדרה. העושר האומנותי בא לפאר את המקום לתת כבוד למוסד הדת ולמאמינים הבאים לכאן. המקום המהודר בא לכבד את קהל המאמינים הבאים להתפלל, וקדושתו גורמת לכל אותם מאמינים להתייחס למקום בכבוד ובהדרת קודש. מעל פתח הכניסה למקום התפילה נמצאות שתי קונכיות של צדף, מוטיב שאינו שייך לעולם המוסלמי אלא לעולם הנוצרי, זה סמלו של יעקוב הקדוש הנקרא " קוקי דה סאן ז'אק" . שילוב אלמנט נוצרי באדריכלות מוסלמית בא לסמל את האחווה בין הדתות. עיטור נוסף מרשים שמקשט את הכניסה הוא פרי עץ הארז, האצטרובל (pomme de pain ). בקומת קרקע ובקומה ראשונה נמצאים 132 חדרי מגורי התלמידים, החדרים בנויים סביב פטיו שבכול צד חדר קטן לתלמיד אחד. התלמידים היו מכינים בעצמם את הארוחות ואוכלים בפתח החדר. הארוחה הייתה מורכבת מלחם, סוכר, פרי ותה. המזון היה בחלקו ממומן על ידי המדרסה וחלקו האחר תרומות של תושבים. הורי התלמידים לא היו רשאים להגיע למדרסה לבקר את ילדיהם. התלמידים היו מגיעים הבייתה בחופשות בלבד. כיום, המקום אינו בשימוש מוסדות הדת, הוא פתוח לביקור של תיירים.

בולגריה- מסע רגלי מרכס הרודופי לרכס הפירין והרי הרילה יולי 2013

סיכום טרק בולגריה 05.07.2013 - 12.07.2013

יום 1 – 05.07.13 סופיה- פלובדיב- דווין

טיסת בוקר לסופיה לאחר הנחיתה יציאה באוטוסטראדה הישנה לפלובדיב. לאחר כשעה וחצי הגענו למרגלות העיר העתיקה, עלינו בסמטאות הצרות עד לאמפיתיאטרון הרומי העתיק ממנו נשקף נוף מרהיב על פלובדיב כולה. ירדנו למדרחוב סברונה Saborna מצד ימין עומד מסגד ג'ומיה, שנבנה במאה ה 15 ופעיל עד היום, זהו אחד מ-53 מסגדים שבנו התורכים בעיר במשך 500 שנות שלטונם. ממול, במרכז מתחת למדרחוב, נחשפו שרידים מהתקופה הרומית. מקום זה שימש בעבר אצטדיון קטן וזירת לחימה לחיות ומעליו מוצב פסלו של פיליפ מוקדון. המשכנו לטייל במדרחוב ( כאן גם המקום להחליף כסף) עד לכיכר העירייה שבה נמצאת מזרקה. פנינו ימינה לאחד הרחובות הצדדים להפסקת צהריים. אכלנו ארוחת צהרים במסעדת LUXURY DOORS 0888747746 מקום נחמד ניתן לאכול גם בגן הצמוד למסעדה. לאחר שהתחלנו לאכול נפתחו ארובות השמים וירד גשם. כאן לראשונה התוודינו לארוחה הבולגרית. מנה ראשונה סלט בולגרי עם הרבה גבינה, מנה שנייה שיפוד ענק ועליו בשר בקר או עוף ולקינוח יוגורט עם ריבת אוכמניות. בתום הארוחה המשכנו במדרחוב עד למלון Trimontium Princess Hotel שם חיכה לנו האוטובוס. המשכנו בנסיעה דרומה בכביש ש"לימד" אותנו על למצבה הכלכלי של המדינה. כביש ישן ולא מתוחזק, בן שני מסלולים בלבד. התנועה התנהלה בעצלתיים ולאחר כשעה וחצי הגענו לצומת הפונה ימינה ( 5 ק"מ לפני הכפר ZABURDO ) לעבר אחד מפלאי הטבע של בולגריה. נסענו 16 ק"מ בכביש פנימי שחלקו ( 7 ק"מ) מאוד משובש, ולאחר נסיעה איטית הגענו למגרש חניה של הגשרים המופלאים (Bridges of Wonder, בבולגרית: Cudnite Mostrovo,) משם יצאנו למסלול הליכה טבעתי. עלינו על הגשר הגבוה שנקרא Golyam Most– רוחבו 12-15 מ', אורכו 96 מ', והוא מגשר על תהום בעומק 45 מ'. משם ירדנו לעבר הגשר השני, ממנו נשקף מראה מרהיב של הגשר הגדול והנחל הזורם מתחתיו. שביל צר יורד בתלילות עד לנהר. רק שמגיעים למטה ניתן להתרשם מגודלם ועצמתם של הגשרים. לא רחוק ממגרש החניה, כ 4 ק"מ יש מלון שניתן ללון בו ולצאת לטיולים ארוכים יותר באזור. בתום הסיור חזרנו לכביש הראשי, עברנו בעיירה שירוקה לוקה Shiroka Laka כפר קטן שבתי הכפר הם דוגמה לאדריכלות הבולגרית, שילוב בין עץ לאבן. במרכז הכפר, ליד הכביש הראשי, נמצא פסלו של מטרופוליטן סטפן, אחד מחסידי אומות עולם. אנשי "ההתאחדות לשיתוף ואחווה ישראל-בולגריה" הציבו במקום תעודת כבוד בעברית של יד ושם. לקראת ערב הגענו לדווין ללינה. ארוחת ערב במלון.

לינה במלון : DEVIN SPA HOTEL www.spadevin.com

מזג האוויר היה טוב למעט גשם קל בדרך משירוקה לוקה לדווין.

מלון חדש נפתח לפני כשנתיים, מלון 5 כוכבים מאוד מפואר PERSENK SPA HOTEL

http://www.persenk.eu

יום 2 – 06.07.13 דווין- טריגרד- יגודינה

לאחר ארוחת הבוקר קפצנו ל"שוק הפתוח" של דווין, להצטייד בפירות. זה שוק קטן של כמה דוכנים שמוכרים פירות וירקות, רחוק מלהיות שוק. הנסיעה הייתה בשני רכבים קטנים, נסענו לקניון טריגרד, הדרך עוברת בקניון טריגרד. זהו קניון קארסט, בעומק 250 מ', עם קירות תלולים המתנשאים משני צידי הכביש. הנופים בדרך פשוט עוצרי נשימה.עצרנו בשתי נקודות להתרשם ליד המעין ובכניסה למנהרה. לאחר כ 45 דקות של נסיעה הגענו למערת לוע השטן. על פי האמונה ירד אורפאוס לבטן האדמה לתהום על מנת להחזיר את אהובת ליבו לעולם החיים. מערת לוע השטן היא עמוקה ורחבה ומלאה בצוקים מרשימים. בירידה למערה שמענו את רעש המפל ולבסוף עלינו חזרה דרך מעלה אין סופי של 308 מדרגות. בדרך חזרה ליוו אותנו מוכרי הדבש, ריבה וצמחי התה. לפני החנייה מצאנו את מתקן האומגה, לאחר שהראשון ירד בשלום הצטרפו אליו רוב חברי הקבוצה. המשכנו את דרכנו ( כ 2 ק"מ) עד לכפר טריגרד השוכן בגובה של 1250 מ' הכפר טריגְרָד (Trigrad) שוכן 27 ק"מ מהגבול עם יוון. תושביו הם בעיקר מוסלמים ויש בו מסגד לצד כנסייה. סבורים שהכפר נבנה משלוש נקודות ישוב קדומות, ומכאן שמו: טריגרד = שלוש נקודות. ממרכז הכפר יוצאת דרך המסומנת בכחול ומטפסת באיטיות כ 100 מ' מעל בתי הכפר. המשכנו בדרך המובילה ליגודינה. באמצע הדרך עצרנו בבקתת רועים הנמצאת בגובה של 1255 מ' מקום מסתור מפני גשם עם שולחן וכיסאות, מקום להפסקת צהרים. חצינו את השדות שממול ועלינו על דרך ג'יפים המובילה לגבעת האנטנות. הדרך מטפסת באיטיות עוד כ 250 מ' ומגיעה בסופה למרפסת תצפית בגובה 1503 מ' ממנה נשקף נוף מרהיב של כל רכס הרודופי. כבר בדרך לפסגה התקדרו השמים ונשמעו רעמים חזקים אבל למזלנו זכינו לטפטוף קל והגשם ירד בחוזקה באזור דווין. את הדרך חזרה עשינו על המסלול הכחול היורד ישירות סמוך לפסגה ומגיע עד למרכז הכפר ליד המסגד המרכזי. הירידה של 400 מ' יחסית תלולה. בכפר עצרנו לכוס קפה ומנוחה קצרה. משם המשכנו בנסיעה לתוך קניון יגודינה. ממש מתחת למרפסת שממנה השקפנו על האזור כולו עצרנו לקינוח של אבטיח קר וסידרת צילומים קופצניים. המרפסת נראית כתלויה באוויר נמצאת בגובה של 700 מעל הכביש של הקניון. בדרכנו חצינו את הכפר TESHEL נסענו לאורך נחל ביונבסקה BUYNOVSKA עברנו ליד סכר שיצר את האגם 'Tsankov kamak' מאחוריו עוד 3 אגמים מלאכותיים שעליהם נבנו תחנות חשמל. המשכנו עוד כ 5 ק"מ עד לדווין. הגענו למלון בשעה 17:00. מזג האוויר היה מצוין, קריר רוב הזמן ומעט גשם לקראת סוף היום.

אורכו של המסלול כ- 9 ק"מ. עליה של 450 מ' וירידה של 400 מ' , זמן ההליכה 6 שעות. דרגת קושי בינוני.

יום 3 – 07.07.13 דווין- קניון דווינסקה- קובצ'ביטצה- בנסקו

לאחר ארוחת הבוקר 09:00 יצאנו לדרכנו אך לא לפני שעצרנו שוב ב" OPEN MARKET " של דווין קנינו פירות והמשכנו בכביש פנימי לעבר שמורת נחל דבינסקה. כביש צר ומתפתל מגיע עד למגרש חניה שבצמוד אליו ברכת שחיה עם מים מינרלים חמים. שביל מסומן ונוח יצא ממגרש החניה לאורך הנחל. לאחר כ2 ק"מ מגיעים לבקתה קטנה ממנה יוצא שביל ( ימינה) המטפס לעבר מפל, עליה תלולה של רבע שעה. חוזרים לדרך הראשית וממשיכים בשביל. הדרך נכנסת לקניון צר ועמוק שאת חלקו עושים על גבי גשרים התלויים מעל הנחל, מסלול מדהים ונוח להליכה. לאחר כשעתיים חזרנו למגרש החניה. יש אפשרות להמשיך בתוך הקניון ולחבור לאוטובוס בנקודה אחרת אורך המסלול כ 6 שעות. חזרנו לדווין ועלינו על הכביש הראשי המוביל לדוספט. עצרנו ליד אגם דוספט למנוחה וקפה ( לא משהו המקום) אגם דוספט הוא אחד ממערכת של 4 אגמים שמתחילים ליד העיר פשטארה Pesterap האגם הראשון בדאטאק BATAK בהמשך אגם קולרוב KPLOROV האגם השלישי שירוקה פוליאנה SIROKA POLJANA והאחרון דוספט. מאגם דוספט זורם הנחל לתוך יוון לא הרחק מסלוניקי. לאחר הפסקה קלה המשכנו לעבר הכפרים המוסלמים. חצינו את אחד הכפרים שמאוכלסים כיום על ידי צוענים. בגלל בעיות של בטיחות לא עצרנו לבקר. המשכנו עד לכפר הציורי קובצ'ביטצה KOVACHVITSA השוכן בגובה של 975 מ' מעל פני הים. הכפר נמצא על שיפוליהם המערביים של הרי רודופי. הוא אחד הכפרים העתיקים שנשתמרו בבולגריה והוא הוכרז כאתר שימור לאומי. רבים מהבתים הקיימים בו כיום נבנו החל מהקמתו במאה ה-17. במהלך השנים ננטשו רוב הבתים בכפר, והחלו מתמוטטים וקורסים זה אחר זה. הצוענים הגרים לא רחוק פשטו ובזזו מכל הבא ליד. חלק מהבתים נרכשו על ידי אנשים בעלי ממון ששיפצו ושחזרו את בתי הכפר. עצרנו לארוחת קצרה במסעדה במרכז הכפר. לאחר מכן יצאנו לסיור בין הסמטאות שם פגשנו את גברת Margita Panova שהכניסה אותנו לביתה. זוג אנשים מבוגרים מסופיה שרכשו את הבית לפני 20 שנה שיפצו אותו בטוב טעם. הם מבלים כאן בעיקר את ימי הקיץ והחגים. לאחר ששמענו קצת מסיפור חייהם ( שבין היתר מתאר ביקור בישראל) המשכנו ברגל לאוטובוס ( האוטובוס אינו נכנס לכפר). המשכנו בנסיעה דרך גוצה דלצ'ב עיר מרכזית במחוז בלגואבגרד משם כשעה נסיעה עד לבנסקו. בנסקו ידועה כעיירת סקי השוכנת בגובה של 936 מ' למרגלות הר ויחרן שגובהו 2,914 השייך לרכס פירין. במקום מתגוררים

כ 12,000 תושבים. רוב התיירים פוקדים את המקום בחורף לאתר הסקי ובקיץ חובבי הטבע והטרקים. הגענו למלון בשעה 19:00. המלון נקרא מולריטה MOLERITE HOTEL מלון כפרי קטן על הכביש הראשי של העיירה נמצא בגב העיר העתיקה. WWW.MOLERITE.COM

יום 4 – 08.07.13 בנסקו – בזבוק

לאחר ארוחת הבוקר כולל הכנת כריכים לדרך יצאנו באוטובוס לכיוון תחנת הרכבל גוצה דלצ'ב הנמצאת בגובה של 1100 מ' עליה ברכבל כיסאות ( שני אנשים) עד לתחנה הראשונה ומשם המשך ברכבל לתחנה העליונה הנמצאת בגובה של 2,250 ליד בקתת בזבוק BEZBOG הנמצאת ליד אגם בזבוק. לאחר התארגנות קצרה יצאנו בדרך המסומנת ירוק צהוב לעבר מעבר הרים הנמצא ב 2,430 מ' ממנו נשקף נוף מרהיב לעבר קרקס קרחוני שבו חבויים 4 אגמים המחוברים ביניהם בערוץ נחל. ממעבר ההרים ירדנו כ 180 מ' עד לאגם הגדול הנקרא אגם פופובו השוכן למרגלות הר סיבריה SIVRIA 2,591.. לאחר הפסקת צהרים על שפת האגם עשינו דרכינו חזרה לבקתת בזבוק חזרה למלון מולריטה בשעה 17:00
אורכו של המסלול כ- 8 ק"מ. עליה של 320 מ' וירידה של 320 מ' , זמן ההליכה 5 שעות.דרגת קושי בינוני.

יום 5 – 09.07.13 בנסקו – ויחרין ארוחת בוקר מוקדמת. יצאנו את המלון בשעה 08:00 לאזור מרכז הסקי של בנסקו אליו מגיעה הגונדולה היוצאת מהתחנה הממוקמת ליד מלון קמפינסקי. היינו אמורים לעלות ברכבל ( שמשרת את עובדי התחנה) אל פסגת טודורקה Todorkat 2600 מ' עקב תנאי מזג האוויר שינינו את התוכנית ונסענו באוטובוס אל בקתת בנדריטיזה BANDERITSA הנמצאת בגובה של 1850 מ' משם עלינו לראות את העץ המפורסם האורן בוסני, שגילו נאמד ביותר מ-1,300 שנים. העץ התגלה בשנת 1897 על ידי שומר יערות בשם באיקושב, ומאז העץ נקרא על שמו "באיקושבה מוּרה" .גובהו של העץ 24 מטר, קוטרו 2.2 מטר והיקפו 7.8 מטר. המשכנו בשביל הצהוב עד לבקתת ויחרין Vihren הנמצאת בגובה של 1955 מ' חצינו את הנחל על גבי גשר מעץ והמשכנו בטיפוס איטי בתוך עמק צר ועמוק שמצידו האחד רכס טודוריני 2705 ומצידו השני פסגת ויחרין 2915 מ'. בשלב זה עלינו על הדרך המסומנת אדום ירוק. לאחר כשעה הליכה הגענו לאגם אוקומו OKOMO המשכנו לטפס לעבר קרקס קרחוני בו חבויים עוד שני אגמים בגובה של 2360 מ'. לאחר מנוחה קצרה שבה שמענו גם סיפורים מבולגרי מקומי ( ראמבו!!!!) יצאנו חזרה לעבר אגם הדגים הירידה אליו תלולה ועל גבי בולדרים גדולים (לא קל). האזור הזה של המכתש הפונה צפונה היה עדין מכוסה במשטחי שלג גדולים שמתוכם בצבצו פרחי כרכום לאחר כ 2 ק"מ חזרנו לשביל המסומן אדום ירוק ואיתו חזרנו לבקתת ויחרין ומשם בקתת בנדריטיזה שם חיכה לנו האוטובוס. חזרה למלון מולריטה בשעה 17:30. ארוחת ערב במלון כולל להקה מקומית של צוענים.
מזג האוויר היה מצוין קריר רוב הזמן טפטוף קל לקראת סוף היום.
אורך המסלול כ- 9 ק"מ. עליה של 500 מ' וירידה של 500 מ' , זמן ההליכה 8 שעות.דרגת קושי בינוני +

יום 6 – 10.07.13 בנסקו – מינזר רילה – ספארבה באניה- פניצ'ישטה.

ארזנו את חפצינו ועזבנו את בנסקו לאחר 3 לילות. אנחנו בדרכינו למנזר רילה. המנזר נוסד ע"י איוואן רילסקי בשנת 927 ושימש כמקום מגורים לנזירים. הוא שוכן בגובה של 1147 מ' מעל פני הים. זה אחד המנזרים היפים ביותר בבולגריה, נחשב לאתר התיירות החשוב ביותר במדינה ונחשב למקום הקדוש ביותר עבור הבולגרים. המקום שופץ על ידי אומנים רבים ידועי שם מבולגריה לאחר שהמקום נפגע קשות משריפה. בתוך מתחם המנזר נמצא מבנה מגורים שצורתו מרובע לא שווה צלעות שנבנה בשנת 1816, באמצע החצר ניצב המבנה העתיק ביותר מגדל חרליו עשוי אבן וגובהו 23 מ'. לצידו ניצבת כנסייה קטנה שנבנתה באותה תקופה. במרכז החצר ניצבת "כנסיית המולד" אותה תכנן ובנה האדריכל פאבל אובוביץ בין השנים 37- 1834. כיום מתגוררים במקום 8 נזירים. יש שם נזיר חביב שיכול לעשות הסבה לשחקן כדורסל בגלל גובהו. חלק גדול מחדרי המגורים הוסב כאכסניה למטיילים הרבים הפוקדים את המקום.

בתום הביקור נסענו בכביש צר שיוצא ממגרש החניה לעבר המערה בה חי הנזיר רילסקי. ממגרש החניה יוצא שביל המטפס לעבר המערה בה התגורר הנזיר. נכנסים לחלל המרכזי ממנו יש פתח צר ומפותל שמי שעובר דרכו יוצא מטוהר מכל חטא , יש להיעזר בפנסים על מנת לצאת מהמערה. ירדנו חזרה והמשכנו בנסיעה לאורך נהר רילסקה. עצרנו במסעדות הקסם של רילה MAGIC OF RILA www.magia-rila.com 00-359-898691057 00-359-898-686429 המגישות דג פורל הישר מהנהר. הגשם לא פסק לרגע כאילו קיבלנו את מנת הגשם של כל הימים. לאחר ארוחת הצהרים המשכנו בכביש הראשי המוביל לסופיה עד לעיר דובניקה DUPNICA משם המשכנו לעיירה ספרבה באניה APAREVA BANIA מפורסמת בזכות מעינות המים המינרלים המיוחדים הנובעים למרגלות ההרים. בחלק מהמעיינות טמפרטורת המים היא 100 מעלות, הם נחשבים למעיינות החמים ביותר באירופה. במקום פורץ גם גייזר ( כשאנחנו היינו הוא היה בשביתה !!!) עצרנו במרכז העיירה במרכז ספא. בריכה סגורה עם מים חמים בטמפרטורה של 38 מעלות. בתום שעה של פינוק נסענו עוד כ 10 ק"מ עד לפניצ'ישטה. זה הוא אתר נופש הממוקם בחלק הצפון מערבי של הר רילה, פניצ'ישטה ממוקמת בגובה של 1400 מ ', המקום מפורסם כיעד לחופשת הקיץ ותיירות החורף. לקראת ערב הגענו למלון הממוקם בלב יער אורנים קיבל אותנו בעל המלון איש גדול ממדים. ארוחת ערב במלון TEMENUGA WWW.temenuga.net

יום 7 – 11.07.13 שבעת האגמים- סופיה יציאה מהמלון בשעה 08:00 לאחר רבע שעה נסיעה בכביש מתפתל הגענו לרכבל התחתון של תחנת הסקי פניצ'ישטה הנמצאת בגובה של 1,520 מ'. בקיץ זו נקודת מוצא לטיולים בשבעת האגמים ב 19 לאוגוסט מתקיים במקום טכס של האנשים מה"אחווה הלבנה" - הדנוביסטים . אז הם חוגגים את השנה החדשה שלהם. הם מציינים את החג כשמתאספים ליד אגם ה"כליה" ומבצעים את ריקודי הפולחן שלהם, מסודרים במעגלים. עבור הדנוביסטים רילה הוא הר קדוש, ולכן אלפים מהם מתכנסים מדי שנה, כדי לפגוש את הזריחה בדיוק שם. עלינו ברכבל, (שניים על כיסא אחד ) עד לגובה 2150 מ' שם נמצאת בקתת רילסקי. לאחר מספר דקות של הליכה הגענו לתצפית מעל האגם הראשון הנקרא האגם הנמוך DOLNOTO האגם נמצא בגובה של 2,095 מ' מעל פני הים ממנו מתחיל הנהר Djerman.המשכנו ללכת על הדרך המסומנת באדום צהוב לעבר האגם השני אגם הדייגים -"Ribnoto ezero" בסמוך לאגם נמצאת בקתת SEDENTE 2,196 מ'. המשכנו בטיפוס איטי עד לאגם השלישי העלים או תלתן "Trilistnika" הנמצא בגובה 2,216 מ'. לאחר כמה רגעים של טיפוס נתגלה לעינינו אגם גדול התאומים "Bliznaka"– שני אגמים שבחורף מחוברים ביניהם ויוצרים את אגם הכליה -"Babrek" כשמסתכלים על הצורה שלו, אי אפשר להמציא שם מדויק יותר לאגם. שטחו כ- 85 דונם וחופים תלולים וסלעיים. בנקודה זו מתפצלת הדרך - השביל הראשי ממשיך ומטפס לעבר אגם העין "Okoto" שהוא העמוק ביותר מבין האגמים - 37.5 מ', גם בעונה זו של השנה עדיין היו גושי שלג שצפו במים. באגם הזה נערכו צלילות למטרות מדעיות. ממשיכים לטפס עד לגובה של 2535 מ' מעל פני הים לאגם האחרון אגם הדמעה "Salzata"הוא נקרא כך אודות למים הצלולים שלו. משם ממשיכה דרך המטפסת לפסגת "Otovishki". ממנה ניתן לראות את המכתש וכל שבעת האגמים. בנקודת הפיצול החליטה רוב הקבוצה ( למעט 4 חברים) לחזור אל השביל האדום ההולך על גב הרכס חזרה לבקתת רילסקי. הדרך חזרה נוחה ומהירה, שעה וחצי של הליכה. עצירה בבקתה ולאחר מכן ירדנו חזרה ברכבל.

אורך המסלול כ- 6 ק"מ. עליה של 350 מ' וירידה של 350 מ', זמן ההליכה 5 שעות. דרגת קושי בינוני +

אחר נסיעה של כשעה וחצי הגענו לסופיה בירת בולגריה העיר שוכנת בגובה של 450 מטר ונחשבת לבירה הגבוהה באירופה. סיור קצר ליד המסגד, בית הכנסת שהיה סגור בגלל השעה המאוחרת, לאחר מכן חצינו את השוק המקורה משם המשכנו לגשר האריות שבסמוך לו נמצא המלון. מלון פרינסס. בערב יצאנו לחגוג את ארוחת הערב במסעדה מקומית בשם

'Site Bulgari zaedno' http://www.sitebulgarizaedno.com/ שפרושה כל הבולגרים מאוחדים. מסעדה שרק מקומיים מגיעים לשם לאכול אוכל מקומי ובעיקר לרקוד ולשמוח. ערב מאוד נחמד. לינה בסופיה במלון PRINCESS http://www.princesasofia.com

יום 8 – 12.07.13 סופיה – תל אביב
לאחר ארוחת הבוקר העברה לשדה לטיסת בוקר חזרה לארץ

כתב : דני הירשטיין 052-2202050 hirschstein.dan@gmail.com
ניתן להתקשר לקבלת פרטים על המסלול

כל בתי הכנסת במרוקו ישופצו- אמר המלך מוחמד ה -6

כל בתי הכנסת במרוקו ישופצו- אמר המלך מוחמד ה -6

February 14th, 2013

 

ראש ממשלת מרוקו, עבדאלילה בנקיראנה,Abdelilah Benkirane) ), ראש העיר פאס, המזכיר הכללי של מפלגת איסתיקלאל מר חמיד חבאט וגורם בטחוני בכיר נכחו בחנוכת בית הכנסת המשוחזר בפאס. ראש הממשלה האיסלאמית, עבדאליה בנקיראנה, ייצג את מלך מרוקו מוחמד השישי, בטכס אשר ציין את סיומו של פרויקט שיקום בית הכנסה מהמאה ה -17 וחנוכתו. בשנת 2011, כאשר החוקה החדשה נכנסה לתוקף, אמר המלך כי בתי תפילה יהודים ברחבי מרוקו צריכים להיות משוחזרים על רקע האביב הערבי המתפשט ברחבי צפון אפריקה.

שיקום בית הכנסת סלאט אלפאסין ((Slat Alfassiyine הנמצא בלב פאס, אחת הערים העתיקות בעולם שנבנתה בימי הביניים, ומהווה מרכז תרבותי-רוחני במדינה, מסמלת את ההתייחסות והחשיבות של ההחלטה שבחוקה.

ראש הממשלה דיבר בשם המלך וציין: "שיקומו של בית הכנסת הוא עדות משכנעת לעושר הרוחני של דו קיום, של סובלנות והרמוניה הטבועים עמוק בנפשם של המרוקאים ,על כל קשת המרכיבים השונים של האומה".

בעבר, עשרות של קהילות יהודיות היו פזורות בכל צפון אפריקה. כל אותן קהילות התקיימו עד 1948, השנה בה התחילה המלחמה בין מדינות ערב וישראל שגרמה לעזיבה גדולה של יהודים שחיו בכל המדינות הערביות-מוסלמיות .

ב 1900 חיו בפס כ- 10,000 יהודים, ואילו כיום יש בכל מרוקו פחות מ – 3000 יהודים. ניתן למצוא מספר קטן של יהודים (דתיים וחילונים) בערים פאס, קזבלנקה, מראקש ואסאוריה.

יהודים אלו החיים במרוקו, מוגנים מרדיפות על פי החוק.

המלך טוען שעיסוקם של היהודים במרוקו ממלא תפקיד מכריע בזהות הלאומית של המדינה ולכן אינו רודף אותם.

הטכס המכובד של חנוכת בית הכנסה המשוחזר, פרויקט שקיבל מימון של 215.000 $ מגרמניה, נערך "במדינה" ( העיר העתיקה), בין מבוך של סמטאות צרות בהן סוחרים מכרו את מרכולתם, מקום אשר קיבל את ההכרה של אונסק"ו כאתר לשימור על ידי מורשת עולמית, בשנת 1981.

פאס נמצאת בין מספר ערים המאמצות אנשים מרקע אתני ודת שונה.

בשנה שעברה, כך נכתב במאמר, מצאו במליליה (Melilla) - עיר ספרדית אוטונומית הממוקמת בקצה הצפון-מזרחי ביותר של מרוקו שנוצרים,יהודים ומוסלמים "מכינים את הקרקע" לאינטגרציה תרבותית ודתית מובהקת.

25.02.2013 תרגום ועריכה דני הירשטיין

hirschstein.dan@gmail.com