עשרה ימים בין סלוניקי ליואנינה חבל זגוריה וצומרקה ספטמבר 2025

 

עשרה ימים בין סלוניקי ליואנינה חבל זגוריה וצומרקה ספטמבר 2025

יום 1 - 05.09.25

טיסת ארקיע לסלוניקי.

המראנו נחתנו בזמן בשעה  כל הכבוד לחברת ארקיע 13:00. הרכב שהזמנו היה מוכן לשעה 16:00, ולכן את השעות הראשונות בילינו בשדה התעופה. בשעה היעודה יצאנו לדרך. נסענו אל סלוניקי כדי להסדיר את הטלפון הנייד של יהודית ודני בחברת "וודאפון" – היה חשוב לנו לרכוש סים מקומי עם גלישה בלתי מוגבלת, כדי שנוכל להשתמש באפליקציית Mapy.cz  במהלך הטיול. כבר ברגע הראשון בעיר הרגשנו שזו עיר מרתקת – מלאה באתרים תיירותיים והיסטוריים. לאחר שהסדירנו את העניינים, המשכנו בדרכנו למטאורה. עלינו על הכביש המהיר מס' 1, ולאחר כשעתיים וחצי של נסיעה, רגע לפני השקיעה, הגענו למלון Meteora Hotel at Kastraki  מלון בוטיק קטן עם 16 חדרים, ממוקם מול הצוקים המרשימים של מטאורה, בכפר קסטרקי.

אחרי קבלת החדרים יצאנו לארוחת ערב בטברנה בעיירה הסמוכה קלמבקה (Kalabaka). עצרנו באחת הטברנות שעדיין היו פתוחות, ושם קיבל את פנינו ילד בן עשר – המארח והמלצר כאחד, חמוד במיוחד. זו הייתה הארוחה הראשונה שלנו ביוון וגם המפגש הראשון (והלא אחרון) עם סלט יווני – מנה שתלווה אותנו כמעט כל אורך הדרך.

מזג האוויר היה מושלם: לא חם מדי, ערב קריר ונעים.

כך הסתיים היום הראשון שלנו בטיול.

לינה- Meteora Hotel at Kastraki

 

יום 2 – 06.09.25

מטאורה, יואנינה - אריסטי.

לאחר ארוחת בוקר עשירה ליד בריכת המלון יצאנו לדרך. נסענו אל קלמבקה, ומשם עלינו לכביש המחבר בין מנזרי מטאורה שעל פסגת ההר. כבר בתחילת הכביש עצרנו לתצפית ראשונה – ממנה נשקפו מרבית המנזרים בתמונה מרהיבה.

המשכנו כ-500 מטרים למנזר הראשון – אגיו סטפנו (Moni Agio Stefanou), מהמאה ה-16, אחד משני מנזרי הנשים. החננו את הרכב, עברנו את הגשר שמחבר את המנזר אל הרכס עצמו, שילמנו 5 יורו לאדם, וסיירנו במתחם שממנו נשקפת תצפית נפלאה על קלמבקה מלמעלה.

משם המשכנו למנזר השילוש הקדוש (Holy Trinity) – המפורסם מהסרט For Your Eyes Only  של ג'יימס בונד, שבו השתתף גם חיים טופול. השארנו את הרכב לצד הכביש הראשי, ירדנו בשביל אל אפיק הנחל המפריד בין המנזר, על מנת להיכנס למנזר יש לטפס במדרגות עד למתחם עצמו. העלייה לא הייתה קלה, אבל הנוף למעלה היה שווה את המאמץ: המקום מטופח, עם תצפית מרהיבה על כל האזור. כיום המנזר אינו מאוכלס, אבל אפשר לראות את המבנים שבהם התגוררו הנזירים בעבר.

חזרנו לרכב (הטיפוס חזרה לא היה פשוט!) והמשכנו למנזר הגדול – מגאלו מטאורו Moni Megalo Meteoro.  הרחבה שלפני המנזר שופצה לאחרונה, ואפילו הוצבה שם עגלת קפה – סוף סוף קפה כמו שאנחנו אוהבים! נכנסנו דרך השער הראשי, הסתפקנו בסיור קצר במקטע הראשון שממנו נשקף נוף מרהיב על שאר המנזרים, ולקראת השעה 14:00 החלטנו לרדת חזרה לכיוון קסטרקי.

לאורך הדרך גילינו שפע חדרי אירוח וטברנות קטנות. עצרנו לארוחת צהריים בטברנה משפחתית – האוכל היה טעים, אך הזיכרון המתוק ביותר הוא מבעל המקום שהגיש לכל הסועדים קינוח מפירות הבוסתן שלו – אפרסקים, ענבים ותאנים ענקיות ומתוקות – ללא תשלום. הוא מיד זיהה שאנחנו מישראל, שאל מאין אנחנו וקיבל אותנו בחום ובחיוך, למרות שבכל פינה היו כתובות "Free Palestine".

משם המשכנו בנסיעה לעבר יואנינה. הדרך נוחה, רובה על אוטוסטרדה חדשה, בתשלום. עם הכניסה לעיר עצרנו לקפה ומאפה, כשבחוץ עדיין שרר חום כבד – מעל 31 מעלות.

היעד שלנו היה הכפר אריסטי (Aristi) שבצפון מחוז אפירוס – אחד הכפרים היפים ביותר למטיילים בזגוריה. מיקומו, בפתחו של הפארק הלאומי ויקוס-האוס, סמוך לקניון ויקוס ולנהר הווידומאטיס, מה שהופך אותו לבסיס מצוין לטיולי טבע באזור. הכפר עצמו ציורי, עם בתי אבן מסורתיים ומראה שלו ומקסים.

הגענו וחיפשנו את המלון שלנו – שהסתבר שהוא למעשה בית אבן משופץ, שאליו חיברו עוד כעשרה חדרים הבנויים במורד הגבעה. לרגע היה נדמה לנו שנבטל את ההזמנה – "זה לא בדיוק מלון," אמרה ג'ני – אבל אחרי התלבטות קצרה החלטנו להישאר. מנהל המקום, יווני שחי כמה שנים בגרמניה, שמח במיוחד לשמוע את שם המשפחה הגרמני הירשטיין– הייתה זו בשבילו הזדמנות לדבר גרמנית, כך נוצר קשר אישי וחם.

למען האמת, המקום התגלה כקסום: מהמרפסת של חדר האוכל נשקף נוף עוצר נשימה, והאווירה הייתה שקטה ומרגיעה – אפשר היה לשבת שם שעות ולהרגיש שאתה בחופשה אמיתית. כמעט כל האורחים היו ישראלים – לטענת מנהל המקום, 95% מהאורחים הם מישראל, "ואנשים שמגיעים לפה הם תמיד נחמדים – כי מי שמחפש שקט וטבע, הם אורחים בעל אופי דומה."

בערב יצאנו לארוחת ערב במסעדת  En Aristi – שבמרכז הכפר, זה בית קפה בן 250 שנה ששופץ והוסב למסעדה יפהפייה. שם טעמנו את גבינת הגלוטירי (Galotyri) – גבינת יוגורט יוונית מסורתית – ושתינו ציפורו (Tsipouro), האוזו המקומי. כך הסתיים עוד יום מיוחד בזגוריה.

לינה -  Arhontiko Aristi  אריסטי 

 

 

 יום 3 . 07.09.25

התחלנו את היום בירידה מהכפר אל נהר הווידומאטיס. עצרנו ליד גשר אריסטי, שם התארגנה קבוצה לשיט רפטינג בנהר. לא רחוק משם מתחיל מסלול ההליכה הנקרא "עידן הקרח" – אחד ממסלולי ההליכה היפים והפופולריים ביותר באזור זגוריה. המסלול קיבל את שמו בזכות העובדה שהוא עובר באזורים שבהם עידן הקרח השאיר את חותמו הגיאולוגי, ובסמוך לממצאים ארכיאולוגיים המעידים על נוכחות אנושית קדומה.

המסלול עובר לאורך נהר הווידומאטיס הצלול, בין גשר אריסטי (Aristi Bridge) לגשר קלידוניה  Klidonia Bridge  הנהר נחשב לאחד הנקיים והצלולים ביותר באירופה, וצבעו הטורקיז-ירקרק מרהיב ביופיו. המסלול אינו קשה במיוחד, אך כולל עליות וירידות הדורשות מאמץ קל. אנחנו הלכנו כ-2 ק"מ וחזרנו על עקבותינו. משם המשכנו בנסיעה לכפר ויסטה (Vitsa), השוכן בגובה של כ-650 מ' מעל פני הים. הכפר ממוקם בפתחו של הפארק הלאומי ויקוס–אואוס ובקרבה לקניון ויקוס. זהו כפר ציורי ומקסים, עם בתי אבן מסורתיים מכוסי צפחה ומלונות בוטיק קטנים. בכניסה לכפר פנינו ימינה ועצרנו ליד בית קפה קטן המשרת בעיקר את המקומיים. ביקשנו להצטרף אליהם ולגמוע כוס משקה ולאכול ממה שהגברים אכלו – אגב, שמנו לב שבבתי הקפה יושבים כמעט תמיד רק גברים, ולא פגשנו נשים יושבות לצד בעליהן.

המשכנו במורד הדרך, וברקע כבר ראינו את עץ הדולב הגדול – שהיה ברור לנו שהוא מרכז הכפר. ככל שהתקרבנו שמענו את המולת היושבים בבית הקפה המשקיף על הכפר כולו. עץ הדולב הענק בן מאות השנים מרשים במיוחד. בסמוך לו נמצא בית המלון Troas Traditional Guesthouse – מבנה אבן מקומי עם קירות עבים, קורות עץ בתקרה וגגות משולשים מכוסי צפחה כהה. המקום שומר על המראה המקורי של בתי זגוריה מהמאה ה־18–19, עם ריהוט עץ כפרי, שטיחים ומפות רקומות ביד ותאורה חמימה.

משם המשכנו לכפר ורדטו (Vradeto), שנמצא מעבר לנהר ויקוס, בגובה של כ-1,340 מ'. זהו הכפר הגבוה ביותר מבין כל כפרי זגוריה. בהליכה של חצי שעה מהכפר מגיעים אל נקודת תצפית מרהיבה, שממנה ניתן לראות את מפתח הקניון כמעט לכל אורכו. נקודת המבט שונה מזו של התצפיות האחרות שראינו בהמשך הטיול. בדרך נתקלנו בתצורות סלע מעניינות ובולטות בשטח. השמיים התקדרו והפכו לשחורים, ודרומית לנו ירד גשם שוטף. אנשים שפגשנו סיפרו כי באזור ירד אף מטח כבד של ברד.

בדרך חזרה עצרנו לתצפית על גשר Lazaridis או Kontodimos   גשר האבן נבנה בשנת 1753 בתרומתו של טוליס קונטודימוס, תושב הכפר ורדטו, ששימש כמתורגמן של שגרירות צרפת בקונסטנטינופול.לקראת ערב חזרנו למלון באריסטי. בערב יצאנו לארוחת ערב במסעדת Zissis, השוכנת במרחק קצר מהמלון ונושאת את שם המלון שבו היא פועלת. המסעדה מציעה מגוון מנות מקומיות, כולל את הפאי הזגוריאני המפורסם. הבעלים שמים דגש על שימוש במרכיבים מקומיים, רבים מהם מגינת הירק הצמודה למלון – מה שמבטיח טריות ואיכות.

לינה -  Arhontiko Aristi  אריסטי  

יום 4 -08.09.25  אריסטי- יואנינה

נפרדנו מהמלון באריסטי ונסענו צפונה לראות את גשר קלידוניה (Klidonia Bridge)  המכונה לעיתים גם "גשר ווידומאטיס" (Voidomatis Bridge) בשל מיקומו מעל נהר ווידומאטיס. זהו אחד הגשרים היפים והבולטים באזור, והוא משמש גם כנקודת סיום פופולרית לפעילויות רפטינג. בנקודה שבה מסתיים קניון ויקוס (Vikos Gorge) הוא נבנה בשנת 1853 על גבי גשר קדום יותר מהתקופה הביזנטית, שנהרס. מהגשר יוצא שביל הליכה למנזר לאורך הגדה הדרומית, אך אנו בחרנו לוותר על ההליכה למנזר ולעלות לכפר הסמוך קאליביה (Kalyvia).במרכז הכפר, ליד עץ דולב גדול, עצרנו לקפה. גם הפעם היינו התיירים היחידים, רק גברים מילאו את בית הקפה. לאחר מכן חזרנו לאריסטי, וביציאה מהכפר פנינו לדרך צרה המובילה אל הכפר ויקוס Vikos ויקוס הוא כפר יפהפה שנבנה בסגנון זגוריאני קלאסי – בתים מאבן מקומית עם גגות צפחה אפורה, היוצרים מראה אחיד והרמוני. מבחינה היסטורית, זה היה אחד הכפרים הקטנים והמרוחקים של זגוריה, ותושביו עסקו בעיקר בגידול עדרי עזים וצאן ובהפקת מוצרים חקלאיים. בתקופת האימפריה העות’מאנית נהנו כפרי זגוריה ממידה מסוימת של אוטונומיה, שאפשרה להם לשמר את תרבותם, שפתם ומנהגיהם. ויקוס ידוע גם כמקום שבו פעלו "הויגיאדס" – מרפאים מקומיים שידעו להשתמש בצמחי המרפא הגדלים בקניון ויקוס. הם היו מוכרים בכל רחבי יוון בכינוי "הרופאים של ויקוס".

בכניסה לכפר יש שתי מסעדות  בחרנו בזו שהציעה שייק פירות נהדר. כאן גם לראשונה פגשנו תיירים שאינם ישראלים – קבוצה מספרד שהגיעה דרך אלבניה.

משם יצאנו לתצפית על הקניון. ישבנו רגעים אחדים, שותקים ומתבוננים בפלא הטבע – מקום מושלם למדיטציה. ממש מול נקודת התצפית ראינו בית עם שער חצר פתוח. מיד עם כניסתנו קיבלה אותנו אישה זקנה שהפנתה אותנו למבנה אבן ישן – "חנות מזכרות". לאחר שהסתובבנו ולא קנינו דבר, היא אמרה לנו: "לכו מכאן, אתם הישראלים". זו הייתה הפעם הראשונה במהלך הטיול שבה נתקלנו ביחס שלילי כלפינו.

לאחר נסיעה של כשעה וחצי בכבישים המפותלים הגענו ליואנינה. הזמנו את במלון La Suite Boutique Hotel & Spa   מלון חדש עם 20 חדרים, הממוקם בצד הצפוני של האגם, כ-5 ק"מ ממרכז העיר. לאחר שחייה מרעננת בבריכה הצוננת יצאנו לארוחת ערב בעיר העתיקה שעל שפת האגם.

מרכז העיר היה הומה אדם, רובם מקומיים. לא שמענו שפה אחרת מלבד יוונית. צעדנו לאורך חומת העיר עד לאזור הבילויים והמסעדות, שם הומלץ לנו לאכול במסעדה בשם Epikario.  להפתעתנו, בין כל ההמולה פגשנו שלושה זוגות ישראלים, אחד מהם מתגורר מול ביתנו בהוד השרון – הקבלן שבנה את הבניין שלנו  חביב דהן !

בתום הארוחה חזרנו למלון.

לינה- La Suite Boutique Hotel & Spa   

 

 

יום 5- 09.09.25

היום הקדשנו לעיר יואנינה.

בשעה 10 בבוקר נפגשנו עם המדריכה אלגרה – או בעברית שִׂמחה – שחיכתה לנו בשער הראשי לעיר העתיקה. מיד עם הכניסה פנינו שמאלה לרובע היהודי, שם נמצא בית הכנסת העתיק. אלגרה שיתפה אותנו בסיפורה האישי וסיפקה הסבר מרתק על תולדות הקהילה, שהיא עצמה חלק ממנה.

בית הכנסת נקרא "קהל קדוש ישן" והוא אחד מאתרי המורשת היהודית החשובים ביוון – עדות חיה לקהילה הרומניוטית, אחת הקהילות היהודיות העתיקות בעולם. על פי המסורת, מספר קטן של יהודים הגיעו ליואנינה לאחר חורבן הבית השני וחלקם לאיטליה.. אלגרה סיפרה כי משפחתה עצמה מקורה באיטליה. זהו בית הכנסת היחיד שנותר בעיר מתוך ארבעה שפעלו בעבר. הוא ניצל בשואה בזכות הבישוף המקומי וראש העיר, שהכריזו עליו כ"מכון מחקר של הכנסייה האורתודוקסית" ומילאו אותו בספרים כדי למנוע את הריסתו. בית הכנסת שופץ בשנים האחרונות בתרומת יוצאי יואנינה בארץ ובארצות הברית.

לאחר הביקור המשכנו לסייר באתרים העות’מאניים שנותרו בעיר:

איצ' קאלה (Its Kale) – האקרופוליס והחלק הפנימי של הטירה, שבו שכן ארמונו של עלי פאשה.

מסגד פתחייה (Fethiye Mosque) המרשים.

מסגד אסלאן פאשה (Aslan Pasha Mosque) – כיום מוזיאון אתנוגרפי המציג את חיי היוונים, המוסלמים והיהודים בעיר.

בתי המרחץ העות’מאניים (חמאם) – שרידים מרשימים המעידים על חיי היומיום בעיר בתקופה העות’מאנית.

הלכנו עם אלגרה לאנדרטת לזכר היהודים שנספו בשואה, היהודים נצטוו להתרכז בכיכר, הם הועלו על משאיות והוסעו לעיר לאריסה, שם הייתה תחנת רכבת. הם שהו כשבוע, ולאחר מכן הועלו על קרונות בקר והוסעו למשך ימים רבים עד שהגיעו למחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו זה קרה  ב-11 באפריל 1944. 95% מיהדות יואנניה נספו בשואה. האנדרטה הראשונה ביוון כולה שהוקמה ביואנינה הוצבה ביוזמת הקהילה היהודית המקומית ובשיתוף פעולה עם העירייה, מה שמסמל את הקשר ההדוק בין היהודים לתושבי יואנינה. האנדרטה ממוקמת לא הרחק מהרחוב שבו רוכזו היהודים לפני גירושם. על גבי האנדרטה כתוב ביוונית "לזכר היהודים שלנו" ביוונית. כיתוב זה מבטא את ההזדהות של תושבי העיר הלא-יהודים עם הקהילה שחיה בקרבם ונספתה, והוא עדות לקשר המיוחד שנוצר בין הקהילות.

בתום הסיור, אכלנו צהריים באחת הסמטאות קרוב לאגם, החלטנו לאכול מאכל מאוד אופייני ליוון, אחד הפופולריים, גירוס GYROS. פרוש השם הוא "סיבוב", זהו למעשה השוארמה שלנו בפיתה מסובבת עם רוטב צזיקי, שהוא רוטב של יוגורט יווני עם מלפפונים ושום. לאחר מכן הפלגנו בסירה אל האי הקטן שבאגם פאמבוטיס, המכונה בפשטות "האי של יואנינה". באי מתגוררים כ-250 תושבים, המתפרנסים מתיירות ודיג. ההגעה אליו מתבצעת בסירות קטנות היוצאות בתדירות גבוהה מטיילת העיר העתיקה (שיט קצר של כ-10 דקות). האי שימש מקלט למנזרים נוצריים עוד מימי הביזנטים, ובו התרחש אחד האירועים הדרמטיים בחייו של עלי פאשה: בשנת 1822 הוא נורה למוות באי בפקודת הסולטאן העות’מאני לאחר שנחשד בבגידה. חדר מותו הפך לאתר תיירות פופולרי.

באי פזורים שבעה מנזרים עתיקים, חלקם פתוחים למבקרים ומציעים ציורי קיר מרהיבים (פרסקאות) ומוצגים מהתקופה הביזנטית. בנוסף, ניתן לבקר בבית עלי פאשה, שבו מוצגים פריטים אישיים ותיעוד סיפור שלטונו. לאורך הסמטאות הצרות פזורות טברנות קטנות, הידועות במאכלי הדגים שלהן – כולל צפרדעים מטוגנות, מאכל מסורתי מקומי. האווירה באי שלווה ונינוחה; הוא מרגיש כמו כפר קטן שקפא בזמן. השילוב של ההיסטוריה, המנזרים והנוף הפסטורלי של האגם יוצר חוויה ייחודית ומרגיעה.

לאחר הביקור באי חזרנו למלון למנוחה קצרה, ולאחר מכן יצאנו שוב לעיר – הפעם אל האזור החדש של יואנינה.
האזור משתרע ממערב ומצפון לחומות העיר העתיקה, סביב הרחובות הראשיים של המרכז המודרני. זהו הלב המסחרי של העיר: רחובות רחבים, מדרכות מסודרות, חנויות מותגים ובוטיקים לצד עסקים מקומיים, כיכרות עם מזרקות ובתי קפה עם שולחנות על המדרכה.

האווירה כאן מודרנית ותוססת, שונה לגמרי מהשקט המסורתי של העיר העתיקה. פגשנו בעיקר צעירים וסטודנטים, שממלאים את הברים והמסעדות. המוזיקה נשמעה מכל פינה, ולעיתים מתקיימים מופעים קטנים בכיכרות. בחרנו לשבת במסעדה איטלקית כדי "לשבור" את רצף הסלט היווני – והזמנו פיצה. לאחר המתנה של כחצי שעה, הודענו למלצרית שאנו מוותרים ורוצים לעזוב – ואז הופיע מנהל המסעדה עם הפיצה והתנצלות חמה. בסיום הארוחה קיבלנו גלידה מקומית גדולה, על חשבון הבית, שהמתיקה לנו את החוויה.

כך גילינו עוד צד של יואנינה – עיר עם חנויות, מסעדות ואווירה צעירה ותוססת. חזרנו למלון עם התחושה שזו עיר שבה אפשר לבלות בקלות יומיים מלאים, ואולי אפילו יותר.

לינה- La Suite Boutique Hotel & Spa   

 

יום 6 - 10.09.25

חבל צומרקה. יואנינה- Melissourgoi  Koferita Hotel

עזבנו את המלון ביואנינה, הממוקם בחלקו הצפוני של האגם. תוכנת MAPY שבה השתמשנו הובילה אותנו לכביש העליון, העובר לאורכו הצפוני של האגם. הנוף היה מרהיב – עצרנו במספר נקודות לתצפית ולצילום האזור כולו.

המשכנו בכביש E06 עד לעיירה אלטומה (ALTUMA) מנקודה זו נפרדנו מהציוויליזציה הכביש החל לטפס, חלפנו על פני בתים בודדים הפזורים לאורך הדרך – רובם נטושים. ככל שהמשכנו לעלות, הרגשנו גם אנחנו מנותקים, אי שם בלב רכס ההרים שגובהו כ־1600 מ'. בחלקים מסוימים הכביש נעלם ונאלצנו לעבור לנסיעת שטח 4 4Xלאחר כשלוש שעות הגענו לכביש המוביל לכפר סיראקו (Syrako). כ־4 ק"מ לפני הכפר מטפס שביל עפר שמאלה, לעבר אנטנות וכנסייה קטנה. טיפסנו עם הרכב לפסגה, משם נשקף נוף מרהיב על חלקים נרחבים של אזור צומרקה. המשכנו עד לפאתי הכפר, השארנו את הרכב בחניה, ונכנסנו רגלית. כמו במרבית מהכפרים באזור, הכניסה עם רכבים אסורה.

סיראקו משופעת ברחובות צרים ומרוצפים, מזרקות אבן ציבוריות וכנסיות עתיקות. היעדר תנועת כלי רכב שומר על האווירה השלווה והמסורתית. הכפר מופרד מכפר התאום קלאריטס (Kalarites) על ידי נקיק עמוק של נהר כרוסיאס (Chroussias), יובל של נהר הארכתוס (Arachthos). זהו אחד ממסלולי ההליכה היפים באזור.

ממגרש החניה ירדנו ברגל, חצינו שני גשרים עתיקים והמשכנו למרכז הכפר. כמו בכל כפר יווני טיפוסי, ניצב במרכז עץ דולב גדול וסביבו שולחנות קטנים – מחכים לאורחים. בחור נאה וחסון ניגש אלינו והציע מנות מהמטבח המקומי. לפני שהזמין, שאל: "מאיזה ארץ אתם?" – ענינו בגאווה: "מישראל". חיוך רחב עלה על פניו והוא סיפר כי שהה תקופה ארוכה ברמות נפתלי שבגליל. מיד נוצר קשר ידידותי. זכורה לנו במיוחד עוגת התפוזים הנהדרת שטעמנו שם.

לאחר הביקור בכפר המשכנו למנזר Kipinis קיפינאס .המנזר חצוב כולו בתוך צלע הר תלול, מעל נהר הקלאריטיקוס (Kalarrytikos)  המראה עוצר נשימה ומשרה תחושה של מקום מסתורי וקדום. המנזר נוסד בשנת 1212 ע"י הנזיר גרגוריוס ומוקדש למריה הבתולה. לאורך ההיסטוריה – במיוחד בתקופת השלטון העות'מאני – שימש כמקום מסתור ומקלט לתושבים המקומיים. במקום דלת עץ המובילה למערה, ששימשה בעבר למסתור.

כדי להגיע למנזר הולכים בשביל חצוב בסלע, המוביל לגשר עץ תלוי. בעבר היה ניתן להרים את הגשר כדי למנוע כניסת פולשים – פרט שמוסיף לייחודיות החוויה. בתוך הכנסייה יש ציורי קיר מרשימים מהמאה ה־17 ואיקונות עתיקות. אישה מבוגרת, שנראתה מעט משועממת, קיבלה את פנינו בחיוך – במיוחד לאחר שקנינו ממנה דבש וצמחי תבלין. על שולחן הונחו דברי הסבר ביוונית ובעברית – מפתיע ומרגש לראות זאת במקום כה נידח.

לאחר הביקור המשכנו בנסיעה לכפר פרמנטה (Pramanta) – הכפר הגדול ביותר בחבל צומרקה, המציע את כל השירותים הנחוצים למטיילים. כ־5 ק"מ משם נמצא הכפר מליסורגוי  Melissourgoi  כפר קטן בקצה הדרך. בתחילה חששנו שהגענו לסוף העולם, אך להפתעתנו חיכה לנו מלון נהדר Koferita Hotel  מלון חדש השייך למשפחה מיואנינה. בקבלה קיבל אותנו האב, שציין כי 95% מהאורחים במלון הם ישראלים. החדרים מרווחים, לכל אחד מרפסת הפונה אל ההרים. ארוחת הבוקר הייתה מצוינת – בחירה מצוינת ללינה באזור ואווירה נפלאה.

בערב חזרנו לפרמנטה לארוחת ערב בטברנה מקומית בשם Verys אוכל ביתי וטעים, לידינו ישבו שתי בחורות צעירות, ישראליות אותם פגשנו גם בהמשך. הטברנה היתה  ללא הייתה מוסיקה, אך הישיבה על המדרכה לאורך הכביש יצרה תחושה אותנטית – כאילו אנחנו חלק מהתושבים.

כך הסתיים יום מייגע אך מיוחד במינו.

לינה-Koferita Hotel     

יום 7- 11.09.25

רפטינג בנהר אראכטוס Arachthos River

לאחר כשעה של נסיעה בהרים, בדרכים מפותלות, הגענו לכפר פלקה. על שפת הנהר נמצא המתחם שממנו מתחילים את הרפטינג. גם כאן, כמו במקומות רבים בצומרקה, כל המטיילים היו כמעט רק ישראלים. הצוות המדריך כבר למד עברית, וחלק מההסבר ניתן לנו בעברית עילגת וחביבה.

הצטיידנו בחליפות נגד קור, נעליים, כובע מגן וחגורת הצלה. בכל סירה היו ארבעה אנשים – במקרה שלנו: ג'ני, אדי, דני ויהודית. בעונה זו של השנה, ובמיוחד בשנה כה יבשה כפי שהייתה השנה, כמות המים בנהר לא הייתה רבה. למזלנו, יום קודם ירד גשם בהרים וגם הוזרמו מים לנהר מאחד האגמים המלאכותיים שבהרים – מה שאפשר לנו ליהנות מהרפטינג. אורך מסלול השייט היה כ-7 ק"מ. חלקו עבר במים שקטים, שאפשרו לנו להביט סביב ולהתפעל מהנוף המדהים, וחלקו האחר היה מעט אתגרי, עם כמה מפלים קטנים, שהוסיפו את תחושת ההרפתקה. בקצה המסלול חיכו לנו רכבים שהחזירו אותנו לנקודת ההתחלה.

לאחר החזרת הציוד צעדנו על גדת הנהר לכיוון הגשר המפורסם – גשר פלקה.

הגשר נבנה בשנת 1866 על ידי קוסטאס בקאס, לאחר שני ניסיונות בנייה כושלים. לאורך השנים ספג הגשר נזקים מספר פעמים, כולל הפצצות במלחמת העולם השנייה (אך שרד עם נזקים קלים שתוקנו), וקריסה חלקית בשנת 2015 עקב שיטפון גדול. קריסתו עוררה סערה לאומית והובילה לפרויקט שיקום ושחזור מקיף, שהסתיים בשנת 2020. פרויקט השיקום זכה בפרס Europa Nostra Award בשנת 2021 בקטגוריית שימור ושיקום.

עד 1913 שימש הגשר כנקודת גבול בין יוון לאימפריה העות'מאנית, ובסמוך אליו פעלה עמדת מכס.

לא רחוק ממנו נבנה גשר חדש ומודרני, ולצידו מסעדה קטנה. ישבנו שם לשבור את הרעב – סלט יווני עם לחם מקומי.

מכיוון שלא נשאר לנו כוח לעוד מסלול הליכה, החלטנו לבקר במערת הנטיפים אנמוטריפה.

המערה ידועה בתצורות הנטיפים והזקיפים המרשימות שלה, שנוצרו במשך אלפי שנים ממי גשמים המחלחלים דרך סלעי הגיר. הצורות מגוונות, חלקן עדינות וחלקן דרמטיות, ויוצרות נוף תת-קרקעי קסום.
המערה נחקרה לראשונה בשנות ה-60 של המאה הקודמת, וכיום נחשפו כ-270 מטרים ממנה, מתוכם כ-250 מטרים מונגשים לקהל הרחב. היא מורכבת משלוש רמות: הרמה העליונה – העתיקה ביותר – קרסה בחלקה, והרמה האמצעית היא זו הפתוחה למבקרים. מתחת למערה זורם נהר תת-קרקעי, ובחלקים מסוימים של הסיור ניתן לשמוע את קול המים.

משך הסיור כ-30 דקות, והטמפרטורה במערה קבועה ועומדת על כ-19 מעלות צלזיוס.

בסיום הסיור חזרנו למלון. אדי וג'ני הצטרפו אלינו למרפסת לתה צמחים. התה הוכן מצמח סידריטיס  Sideritis  תה ההרים היווני". זהו צמח ממשפחת השפתניים (Lamiaceae), שגדל פרא על צוקי ההרים ביוון. הוא משמש לחליטה מזה אלפי שנים, ורבים מייחסים לו סגולות רפואיות.

בערב יצאנו לארוחת ערב בכפר, במסעדה שקיבלנו עליה המלצה  Pappas Taverna 
הטברנה פשוטה, אותנטית ולא מתוירת. הבעלים אינם דוברים אנגלית, התפריט עשיר אך בפועל מוגש רק מה שמבושל באותו ערב. האוכל מוכן על ידי הסבתא, והבת ובעלה מגישים לשולחנות. האורחים הם בעיקר תושבי הכפר המעטים.

המסעדה ממוקמת בכיכר התחתונה של הכפר, מתחת לעץ דולב עתיק. בין המנות ניתן למצוא פשטידות ביתיות, גבינת גלטירי (גבינה יוונית חמצמצה וקרמית) פרחי קישוא ממולאים,ובשרים על האש.

חזרנו למלון עם עוד חוויה מרתקת.

לינה-  Koferita Hotel

 יום 8- 12.09.25 יום שישי

יום אחרון בחבל צומרקה

עזבנו את המלון וחזרנו על עקבותינו נסיעה לכיוון הכפר סיראקו (Syrako). חלפנו על פני המנזר והמשכנו בנסיעה בדיוק לפי ההוראות שקיבלנו:

נסענו בכביש עד שהגענו למנהרה, חצינו אותה והמשכנו ישר עד לשלט עץ חום בצד שמאל של הכביש. התעלמנו ממנו והמשכנו ישר, חצינו גשר והמשכנו עם הכביש שמאלה בעלייה. לפני הסיבוב הבא ניצב שלט נוסף, לידו עמד איש מבוגר שהורה לנו לחנות בצד הדרך. חצינו את המחסום והתחלנו לצעוד על דרך סלולה באבנים עתיקות. לאחר כמה מטרים עברנו ליד גרם מדרגות העולה מעלה – התעלמנו ממנו והמשכנו בשביל המסומן, לאחר הליכה קצרה הגענו לשלט נוסף, שלצידו גשר. נצמדנו לצד ימין והמשכנו במסלול הישר עד שחצינו גשר ברזל מעל הנחל הגועש. המשכנו בשביל עד שהגענו למבנה קסום – בית קפה קטן בלב היער. מהנקודה הזו ניתן להשקיף על אחד המפלים. מאחורי המבנה נמצא סימון אדום המוביל למסלול הליכה. טיפסנו בעקבותיו, והמשכנו ללכת בתוך אמת מים עתיקה כעשר דקות עד שהגענו למעיינות קויאסה (Kouiassa Waterfall . חזרנו לבית הקפה, התיישבנו מתחת לעצים והקשבנו לרחש המים. האווירה הייתה כל כך שלווה שהרגשנו שאין צורך לעשות דבר – רק לשבת ולהתמזג עם הטבע.

לאחר כשעה קלה חזרנו לרכב בדרכנו לפרמנטה, בכניסה לכפר מצאנו מסעדה פתוחה והיינו האורחים היחידים מלבד שתי בנות ישראליות. החלפנו חוויות וקבענו להיפגש בבקתת Refuge Melissourgoi, הנמצאת בגובה 1,023 מ' מעל פני הים.

לארוחת צהרים הפעם הייתה  – לשם שינוי סלט יווני.

יצאנו לדרך להפתעתנו, כביש חדש ונוח מגיע עד לאכסניה. כשהגענו גילינו שהמקום סגור וריק, מלבד כמה חתולים ידידותיים שרצו לקראתנו איש לא היה שם. המקום מהווה נקודת יציאה ולינה מרכזית למטיילים וחובבי טבע שמגיעים לאזור, ומשמש בסיס מצוין לחקר הנופים הפראיים של צומרקה.

השארנו את הרכב בחניה ויצאנו למסלול הליכה שמוביל למפל מים. בתחילה השביל עובר בתוך יער ארזים מרשים, ובהמשך מטפס באיטיות ועובר על גבי מפולות אבנים וסלעים שהידרדרו מההרים – קטע מאתגר ולא קל. מהדרך נשקף נוף מרהיב על כל האזור ועל הר סטרוגולה שמנגד. המפל, אחד האטרקציות המרכזיות באזור, נופל מגובה של כ-350 מ'. בסוף הקיץ הזרימה דלה יחסית. המסלול מתחיל בגובה 1,038 מ' ומגיע למרגלות המפל בגובה 1,455 מ'. ניתן לחזור באותו השביל או במסלול מעגלי שמוביל בחזרה לאכסניה. זמן ההליכה הלוך וחזור כשלוש שעות. מומלץ לעשות את המסלול לפני השקיעה ולחזור לנקודת המוצא לפני רדת החשכה.

בסיום היום חזרנו למלון להתארגנות קצרה. את ארוחת הערב של יום שישי בחרנו לסיים ברוח חגיגית – במסעדת המלון היוקרתי Orizontes Tzoumerkon Hotel Resort,  מלון חמישה כוכבים עם 12 חדרים מעוצבים באבן, רצפות עץ ותקרות עם קורות עץ, ברוח כפרית־יוקרתית. הארוחה הייתה עשירה ומוקפדת, כיאה למלון בסטנדרט הזה.

כך הסתיים היום האחרון – כולו מלא בטיולים, הליכות וחוויות. סיום מושלם למסע מיוחד בצומרקה.
לינה -  Koferita Hotel

 

 

יום 9- 13.09.25 יום שבת

מצובה – סלוניקי

עזבנו את מלון קופריטה לאחר שלושה לילות, נפרדנו בחיבוקים ממנהל המלון כאילו היינו משפחה. המלון נותן הרגשה חמה של בית, ולא רק מלון.

לקחנו את הכביש שנראה לנו המהיר ביותר לכיוון יואנינה. הדרך הצרה התפתלה שוב ושוב בין כפרים מבודדים, לעיתים הפכה לדרך כורכר וחזרה להיות אספלט. בפסגת ההר חלפנו על פני כפר קטן עם כנסייה, שהתאספו אליו מכוניות רבות– כנראה חגגו אירוע משפחתי. עשרות אורחים, רובם עם מכוניות ישנות, חנו בכיכר המרכזית.

לאחר למעלה משעתיים של נסיעה בכביש מפותל, עצרנו בכפר Koutselio  לכוס קפה. במרכז העיירה היה בית קפה עם מרפסת גדולה, המקום היה מלא בקבוצות של גברים מבוגרים, שמשוחחים ושותים קפה. גם כאן, כמו בפעמים קודמות, לא נראתה אישה אחת בבית הקפה.

למסלול ב‑Google Maps

נסיעה קצרה על האוטוסטרדה יואנינה–סלוניקי חזרה אותנו לציביליזציה. כשעה נסיעה משם הגענו ל‑ Metsovo,  כפר עם כ־2,300 תושבים. היה זה יום שבת, והמקום היה הומה אדם – חלקם תיירים, חלקם מקומיים שבאו לשוק המקומי, ואחרים למטרת בילוי. הכפר שומר על אופיו המסורתי: בתים עם גגות רעפים אדומים, מרפסות עץ, רחובות מרוצפים באבן, בתי קפה, מסעדות וחנויות מזכרות. הכפר מאוד ציורי ומזכיר עיירה אלפינית יותר מאשר כפר יווני טיפוסי.

סיור ביקב – יקב קטוגי אוורוף (Katogi Averoff)

ביקב מתקיימים סיורים כל שעה, ובתיאום מראש גם טעימות יין. הסיור חינם ומרתק. תחילה קיבלנו הרצאה קצרה על אוונגלוס אוורוף-טוסיצה (Evangelos Averoff-Tossizza):

הוא נולד ב‑17 לאפריל 1910 במטסובו, נפטר ב‑2 בינואר 1990 באתונה. היה מפורסם כפוליטיקאי, דיפלומט, סופר ופילנתרופ, שתרם רבות לפיתוח כלכלי ותרבותי של מטסובו ואזור אפירוס. שימש שר החוץ של יוון (1956–1963) והיה חבר פרלמנט מטעם מפלגת New Democracy.. כתב ספרים חשובים, ביניהם A History of Preveza,  ורומנים נוספים על ההיסטוריה היוונית.

אוורוף היה הפטרון הגדול של הכפר: ייסד את קרן אוורוף-טוסיצה, יזם פרויקטים של תשתיות, הקים את מוזיאון האמנות העממית (Averoff Gallery), וטיפח את מסורת ייצור היין באזור – שהפכה את Metsovo  למרכז יינות מפורסם. הוא נחשב ל"אבי ההתחדשות" של הכפר. לאחר שעזבנו את המשרד בו ישב אוונגלוס ירדנו ליקב עצמו ראינו את מרתפי היין, אלפי בקבוקים, חביות עץ  שבהם עבור היין תהליך של העשרה. המיוחד בחביות אלו שעל כל חבית יש תמונה של אדם שעבד ביקב  ונפטר.  המחשה לאנושיותו של אוורוף. בתום הביקור קנינו בקבוק יין מקומי והמשכנו לטייל מעט בכפר בין חנויות המזכרות.

בתום הסיור חזרנו לאוטוסטרדה בדרכינו לסלוניקי. על פי המלצת המדריך המקומי, עצרנו ב‑OUTLET מרכז קניות לא רחוק מהמלון. ההבדל מהכפרים היה מובהק – המון צעירים, קפה ומאכלים מקומיים. עשינו סיבוב קצר בין החנויות  והמשכנו למלון.

המלון Plaza Hotel, Philian Hotels & Resorts, ממוקם באזור Ladadika  במרכז סלוניקי, מול הנמל, במרחק הליכה מרובע המסעדות והבילוי.

בערב יצאנו להכיר את האזור. בכיכר ליד המלון היו ארבע טברנות, החלטנו על פי המלצה ללכת                  ל‑ Palati Tavern. כל השולחנות בכיכר היו מלאים, אך המלצרית הנחמדה שדיברה קצת עברית מצאה לנו מקום בתוך המסעדה קרוב ללהקה. הערב היה מהנה, עם מוסיקה יוונית, ושירים ששר פוליקר.

המלצה- רצוי להזמין מקום בקומה השנייה של הטברנה שם החגיגה גדולה יותר, שמח עם ריקודים.

לקראת חצות חזרנו למלון לישון, אך המוזיקה והרעש מהטברנות סמוכות נמשכו עד השעות המוקדמות של הבוקר.

יום נפלא שהסתיים בחגיגה יוונית אותנטית.

יום 10- 14.09.25 יום ראשון

יום סלוניקי

נפגשנו עם המדריך המקומי בשם ישראל גיטר, ישראלי שחי לבדו בסלוניקי. היינו קבוצה של שבעה ישראלים. התחלנו את הסיור ליד הקשת גלריוס, שנבנתה בתחילת המאה ה-4 לספירה לכבוד הקיסר הרומי גלריוס, לציון ניצחונו על הפרסים. הקשת הייתה חלק מקומפלקס גדול יותר שכלל גם את הרוטונדה  (Rotunda)  כנסייה/מאוזוליאום עגולה שנמצאת במרחק קצר ממנה, והייתה מחוברת אליה בשדרה מרוצפת. קיבלנו סקירה קצרה על ההיסטוריה של סלוניקי עד למלחמת העולם השנייה, אז הושמדה כמעט כל הקהילה היהודית על ידי הנאצים (95%).

ירדנו לרכבת התחתית של סלוניקי, שהיא לא רק תחבורה ציבורית – הרבה תחנות משולבות עם היסטוריה וארכיאולוגיה, ויש בה ממד תרבותי יפה במיוחד. ישראל בחר שלוש תחנות, בכל אחת מהן עצרנו ושמענו הסבר.

אחת התחנות המפורסמות ביותר היא Venizelou  התחנה כוללת אתר ארכיאולוגי פתוח בתוך המתחם שלה, עם ריצוף שיש ורחוב רומי עתיק (Roman Decumanus Maximus). בנוסף, מוצגים תגליות, חנויות עתיקות ומבנים שממחישים את ההיסטוריה הרומית והביזנטית של העיר. זו תחנה שפועלת גם כמוזיאון.

יצאנו בתחנה השלישית לאזור לדדיקה (האזור שבו ממוקם המלון שלנו). ישראל תיאר איך נראה האזור בלילה (מה שהיה מוכר לנו מהלילה הקודם) המרכז הגדול והסואן של הטברנות והמסעדות. חצינו את הכביש הראשי, רחוב צימיסקי (Tsimiski Street), הרחוב המסחרי המרכזי של העיר, שנקרא גם "רחוב החניות". היות והסיור נערך ביום ראשון, מרבית החנויות היו סגורות.

המשכנו לבית הכנסת היהודי "יד לזיכרון ליהודי סלוניקי", שהיה סגור. לדברי ישראל, הקהילה משלמת לאנשים לבוא לכאן בשבת להתפלל כדי שיהיה מניין. מול בית הכנסת עומד מבנה מרשים שהיה שייך ליהודי סלוניקאי ושימש כתלמוד תורה. לאחר מכן שימש המבנה כשוק מקורה – עם דוכנים למזון, דגים ובשר. עם הזמן, המבנה הזדקן והפעילות ירדה. לאחר שיפוץ גדול שהושלם ב־2022, השוק נפתח מחדש, כולל שימור המבנה ושילוב שימושים תרבותיים לצד המסחרי.

משם המשכנו לשוק קאפאני (Kapani), שמקור שמו בתקופה העות'מאנית – מהמילה הטורקית "משקל", שכן בעבר נמכרו הסחורות לפי משקל. כאן הסתיים הסיור עם ישראל. נשארנו לטייל מעט במרכז העיר; הבנות ניסו את מזלן לקנות עוד כמה דברים במעט החנויות שהיו פתוחות, ללא הצלחה מרובה.

חזרנו למלון למנוחה קצרה ובערב יצאנו שוב לארוחת ערב בטברנה KAZAVITI  במרכז הבילויים. זה היה יום ראשון, והיו הרבה פחות אנשים ומעט מאוד יוונים מקומיים. חזרנו למלון בהרגשה שזו לא הפעם האחרונה שלנו בסלוניקי. התגלתה לנו עיר שמשלבת אדריכלות של כנסיות ביזנטיות מרשימות עם פסיפסים עתיקים, מסגדים עות'מאניים שהוסבו לשימושים מודרניים, מבני מגורים נאו-קלאסיים ומבנים מודרניים מתקופת השיקום אחרי השריפה הגדולה של 1917 – כל זה בשילוב של שדרות רחבות, כיכרות אלגנטיות ובניינים בסגנון אירופי של תחילת המאה ה-20 ועיקר הרבה שמחת חיים.

 

יום 11 . 15.09.25

 טיסה חזרה לארץ

החזרת הרכב עברה ללא כל בעיה ותוך מספר רגעים כבר היינו באולם הנוסעים. כל הליך הצק אין עבר מהר ללא כל לחץ. הטיסה יצאה בזמן ונחתה בבן גוריון  כמתוכנן– היה נפלא .

תודה לשותפים שלנו ג'ני ואדי ששיתפו פעולה והכול זרם בהרמוניה נפלאה.

שנה טובה ומתוקה  \ דני הירשטיין