יום שישי, 17 ביולי 2020


ג'ו עמר – הריני שר.                                              
                                          
ג'ו עמר, אחד המוזיקאים הראשונים שהצליח לחדור ולשבור את חומת ההגמוניה האשכנזית שהיתה בשנות החמישים בישראל הוא הקליט שירי קודש ופיוטים לצד מוזיקה פופולרית, הוא תרם רבות לכך שהציבור הישראלי התוודע למוזיקה של צפון אפריקה. פעילות זו לא סללה את הדרך למוזיקאים אחרים בתקופתו ואחריו.
ג'ו עמר נולד בשנת 1930 בעיירה סטאת שבמרוקו בן למשפחה בת 13 נפשות, באותם הימים כאשר הבן היה מגיע לגיל בר מצוה והמצב הכלכלי בבית היה קשה הילד היה נשלח למשפחה אומנת. ג'ו עזב את ביתו ואומץ על ידי משפחה ללא ילדים במקנס. שהתבגר התפרנס כמורה וכחזן בבית הכנסת. עם הזמן הוא הפך להיות זמר וחזן מוכר במרוקו. עד לעלייתו הוא הקליט 10 תקליטים על ידי חברה צרפתית בשם פיליפס.
בשנת 1956 הוא מחליט לעלות לארץ ומתגורר במושב יד רמב"ם בבית ליד ההורים של אשתו רמונד.
על מנת להתפרנס הוא מצא עובדה כמורה, מהרגע הראשון הוא ידע להסתדר, לא התלונן הרגיש בטוח למרות שידע שלא ניתנה הזדמנות שווה לכל עולי מרוקו בארץ.
בתחילת 1959, כשלוש שנים לאחר עלייתו ארצה הוא זכה להקליט את "ישמח משה", שירו הראשון בארץ הקודש. ישמח משה פיוט קצר המהווה את הברכה הרביעית בתפילת 'העמידה' בשחרית של שבת.
בעיני רבים היה ג'ו סמל ומופת לאדם שלמרות קשיי ההגירה הוא פיתח לעצמו קרירה בעלת משמעות בקרב שומעי המוזיקה המזרחית והמרכזית יחד. זה היה דבר נדיר לאותה תקופה.
יחודו של ג'ו עמר שהוא ידע לעבור מעולם הפיוטים והתפילה לעולם הפופולרי. את השיר השני הוא הקליט בשנת 1961 באולפנים בארץ זאת בעקבות הנסיעה שלו לברצלונה, שם הוא רואה באחד הרחובות איש שיכור שוכב על הרצפה ומיד כתב על המפגש את השיר שהופך להיות אחד הלהיטים הגדולים של אותה התקופה. שיר השיכור.
יש גם גרסה האומרת שג'ו כתב את השיר כמחאה על מאורעות ואדי סאליב שם נורה למות עקיבא אלקריף. אירועי ואדי סאליב היו סדרת הפגנות רחוב ומהומות שאירעו בשנת 1959 בשכונת ואדי סאליב בחיפה. האירועים היו מרד חברתי נגד קיפוח ואפליה על רקע עדתי של המזרחים, ונגד הממסד של מפא"י ששלט באותם הימים במדינה. מעולם לא נאמר שהיה קשר בין השיר והאירוע היות וג'ו לא נהג לכתוב ולשיר שירי מחאה.
כמה ימים לאחר מכן הוא כתב את השיר "לשכת עבודה" בשירו זה הוא הפך לזמר המזרחי הראשון המעז להשמיע בשיריו את מחאתו כנגד אפליית המזרחים בכלל ויוצאי מרוקו בפרט בישראל "הלבנה" של סוף שנות ה-50. הוא מתחיל לשיר במרוקאית  רק אחרי כארבע דקות הוא עובר לעברית וכך הוא שר "משית לשכת עבודה / אמר לי מאיפה אתה / אמרתי לו ממרוקו / אמר לי צא החוצה", הוא ממשיך ושר "משית לשכת עבודה/ אמר לי מאיפה אתה / אמרתי לו מפולניה / אמר לי תיכנס בבקשה".
בשיר לשכת העבודה היה זה ג'ו עמר המרוקאי העולה חדש מתאר מה עובר על בני עמו. להבדיל מאפרים קישון שכתב את סלאח שבתי, יהודי גלותי, חדש בארץ, שנאבק בממסד האשכנזי האטום. קישון היה מחויט, מנומס, משכיל, בהיר עור ואירופאי, סאלח לבש פיג'מה, חסר השכלה, כהה ומזרחי.
בשנות ה 40 הכניס הרב ידידיה פרנקל את מנהג ההקפות השניות, זאת מתוך הזדהות למצוקה של קהילות יהודי אירופה שעקב הנתק התקשורתי עם אירופה לא היה ידוע אם הן חוגגות את שמחת התורה, בשל מלחמת העולם השנייה. הרב פרנקל אמר אז שאם קהילות אלו אינן חוגגות כעת-בליל יום טוב שני -את שמחת התורה, הרי שאנו נעשה זאת במקומן. עם הזמן התפשט מנהג זה גם מעבר לשכונת פלורנטין. בשנות ה 50 וה 60 הזמר שליווה אותו היה ג'ו עמר, הרב רצה שהיה זה זמר אחד שיתאים גם לציבור הספרדי וגם לאשכנזי, כך נבחר ג'ו עמר שהיה לו קול יחיד ומיוחד שאיחד את שני הזרמים בשירתו.
באותם הימים של שנות ה 60 מה שמשמעים ברדיו זה את להקת הנחל שהזמרים המובילים הם אריק אינשטיין, יהורם גאון עם שירים כמו דינה ברזילי, לאחר מכן מופעים התרנגולים עם שיר השכונה, דבר אלי בפרחים, זו היתה המוזיקה השלטת, מוזיקה יהודית לא היתה נוכחת ברפרטואר. המוזיקה היהודית היחידה שניתן היה לשמוע זה פרקי חזנות שהושמעו בכל יום שבת אחר הצהריים. מה שאנחנו אומרים היום לא פריים טיים, לא בשעת השיא, אלה בשעה שכולם נחים וישנים, זה המקום והזמן שניתן למוזיקה היהודית מצפון אפריקה.
אנו המתבוננים על מסלול חייו של ג'ו עמר יכולים להגיד שהוא היה בר מזל, הוא הצליח במקום שאחרים נכשלו. כשאנו חוקרים את דמותו אפשר לומר שלא ניתן לשים אותו במקום אחד עם האחרים הוא היה יוצא דופן, הוא היה פייטן וזמר בעת ובעונה אחת. סגנון הפיוט היה קליל יותר ונעים, הוא נחשב כפורץ דרך לבאים אחריו.
שבשנת 1953 ניהל את מחלקת התרבות של קול ישראל יוסף בן ישראל שבעברו היה מלחין, מעבד מוזיקלי, מפיק מוזיקלי ומנצח ישראלי. באותה תקופה הוא היה המייסד של "המדור לפולקלור ומוזיקה מזרחית", ברדיו הוא מגלה את ג'ו עמר ונותן לו במה ברשות השידור ומשמיע את שיריו שוב ושוב.  בזכות השמעת השירים ברדיו הוא חודר לתודעה הישראלית ושיריו מושמעים גם בתחנות אחרות. באותם ימים נשאלה השאלה האם באמת בזכות קולו וסגנון השירה המיוחד הוא כובש את תחנות הרדיו או שזה היה עלה התאנה של הממסד התקשורתי. כך או כך כולם היו תמימי דעה שג'ו היה אדם מאוד מיוחד שמייצג מצד אחד את עולם הפיוט והתפילה לצד מוזיקה של בתי קפה של מרוקו, מוזיקה מקומית פופולרית. הוא שר שאנסונים צרפתיים, שירים ספרדים ואפילו פסדובלה. הצלחתו באה ללא ספק בזכות קולו המיוחד והיפה. הוא ידע להתאים את עצמו לקהל המאזינים שלו, פרפורמר מעולה שידע לכבוש את לב הקהל. באותה תקופה שג'ו הגיע לארץ המוזיקה והפיוט המרוקאי נוגן רק בתוך הקהילה עצמה ולא פרצה החוצה, אולי מבושה או מחוסר סובלנות של קהל המאזינים. ג'ו עמר ידע להמחיש לחברה הישראלית לציבור הרחב מוזיקה פופולרית כמו הפיוט שלום לבן דודי שיר שמצא מקום במרחב הכללי של המוזיקה הישראלית.
אחד השירים מהשאנסונים הצרפתים שהוא שר בעברית היה " הו גיטרה"
רפרטואר השירים שלו היה מגוון ושונה, מה שחיבר בין כל השירים היה קולו המיוחד והערב, מצד אחד הוא זימר את "ישמח משה" ומצד השני "אני שיכור". בעקבות ההצלחות שהיו לו הוא הוזמן להופיע בתוכניות רדיו זאת מעבר להקלטות הרבות שביצע באולפנים, הוא הוזמן לתוכניות פופולריות של אותה התקופה כמו שלושה בסירה אחת. היה גם וירטואוז גדול ובאחת ההופעות בשנת 1959 הוא שר בירושלים את "ישמח משה" בסגנון הודי ושיר השיכור ביידיש .
שמו של ג'ו הלך לפניו וקהילות רבות באירופה החלו להזמין אותו להופיע. בשנת 1969 הוא קיבל הזמנה להופיע בארצות הברית מקום שלא היה מוכר לו, לאחר היסוס קל כשהוא בשיא הצלחתו הוא עוזב את הארץ ועובר לארה"ב, שם הפך לחזן בכיר וחלק את זמנו בין אירופה ללוס אנג'לס. הוא נחשב בזמנו לאחד מבכירי החזנים בעולם, והעביר סדנאות חזנות בארצות הברית .
בשנת 1987 הוא חזר לישראל, ראה בחזרתו שליחות והסכים להופיע בארץ הקודש ללא תמורה, ניסה להקים מרכז ללימודי חזנות. הוא הקליט פרסומת לקפה טורקי של עלית "קפה כליף" על פי המנגינה של להיטו "שיר השיכור" והפרסומת שודרה רבות ברדיו.
בשנת 2000, לאחר מות רעייתו ריימונד, חזר לישראל. הופיע במספר הופעות עם התזמורת האנדלוסית הישראלית, אך בסופו של דבר לא הצליח להיקלט בישראל וחזר לארצות הברית.
אחד השירים היפים הזכורים מתקופה זו הוא השיר "שובי שובי שולמית" בביצוע התזמורת הפילהרמונית האנדלוסית שג'ו מבצע בעברית ומרוקאית ביחד.
שׁוּבִי שׁוּבִי הַשּׁוּלַמִּית
שׁוּבִי שׁוּבִי וְנֶחֱזֶה-בָּךְ
מַה-תֶּחֱזוּ בַּשּׁוּלַמִּית
כִּמְחֹלַת הַמַּחֲנָיִם?
מַה-יָּפוּ פְעָמַיִךְ
בַּנְּעָלִים בַּת-נָדִיב!
שׁוּבִי שׁוּבִי...
ג'ו עמר נפטר 26 ביוני 2009 בניו יורק בגיל 79. גופתו הועלתה לישראל והוא נקבר במושב יד רמב"ם בצמוד לאשתו, ריימונד. השאיר מאחוריו שני בנים ושלוש בנות.
המוזיקה "המזרחית" שהוא יצר (עוד לפני שקראו לה ככה) הייתה היפה ביותר שנכתבה פה, והיא ממשיכה לעורר השראה ביוצרים ישראליים, בלי הבדלי דת, גזע ומין.
דני הירשטיין
16.07.2020

יום חמישי, 20 בפברואר 2020

גנאווים בקמיליה – מרוקו מדבר סהרה Gnaoua Khamlia

גנאווים בקמיליה – מרוקו מדבר סהרה  Gnaoua Khamlia
הישוב חמליה (Khamlia) נמצאת בדרום מזרח מרוקו,  כ 7 ק''מ דרומית לעיירה מרזוגה (Merzouga), במחוז אראשדייה (Errachida). במקום מתגוררים כיום כ 400 תושבים מוצאם האתני הוא גנואה וברברי Gnaoua and Berber הישוב נמצא למרגלות הדיונות הגדולה של ארג צ'בי Erg Chebh, במרוקו שבמדבר סהרה. שבט הגנאווה Gnaoua מהיישוב חמליה מקורו באפריקה השחורה שחי זה שנים רבות במדבר סהרה. אבות אבותיהם של השבט הגיעו, על גבי גמלים דרך המדבר ממרכז ומערב אפריקה לדרום מזרח מרוקו כעבדים. לאחר שחרורם מעבדות הם הפכו להיות נוודים שעסקו בעיקר בחיפוש אחר שטחי מרעה עבור העדרים שלהם.
לקראת שנות ה 50 ו ה 60 הם התבססו יחד עם הנוודים הברברים בעיירות ובערים שבמדבר. כך הוקם היישוב חמליה. מקורות הפרנסה העיקריים הם חקלאות, גידול משק חי ובשנים באחרונות גם מתיירות.
מדי שנה בחודש יולי או אוגוסט נערך הפסטיבל השנתי גדול של היישוב שנקרא סדקה Sadaka (בתרגום מנחה דתית) הוא מתקיים במשך 3 ימים. בשבועות שקודמים לפסטיבל מבקשים תושבי הכפר תרומות משכניהם הברברים. מדובר בתרומות כמו סוכר, תה מזון או כסף. המתנות שהתקבלו משמשות להכנה קוסקוס שיספיק לכל האורחים. ביום הראשון לפסטיבל שוחטים כבש והמוזיקה מתנגנת ללא הפסקה יום ולילה במשך שלושה ימים. ה"סדקה" מיועד לרפא את החולים ולהביא עליהם  ברכה קדושה המגיעה דרך המוסיקה והריקודים. אחדים מהמשתתפים מושפעים מקצב התופים והמוסיקה ונכנסים לאקסטזה. זאת חוויה דתית שמתקיימת באזורים אחרים של אפריקה, ברזיל והקאריבים. המוזיקה המושמעת בחמליה על ידי השבט היא לב לבו של המקום, היא מספרת את סיפור אבות השבט ועל ידי כך שומרת על המקור ותמיד מנוגנת בצורה המסורתית.
במהלך שנות ה 90, המוסיקה הייתה מנוגנת רק בימים הסדקה או באירועים משפחתיים מיוחדים כמו חתונות או טבילות. בתקופה הזו המוסיקה החלה לאבד מחשיבותה ורק אב המשפחה המשיך לנגן אותה, היה חשש שסמל תרבותי זה יאבד מערכו ויעלם. לכן החליט Zaid Oujeaa להתחיל ללמד את המוסיקה לילדים ובני נוער של היישוב חמליה. הוא בעצמו למד את המוסיקה מדודו. המטרה שלו הייתה קידום ושמירת התרבות המוסיקלית של עמו. ב 1995 קמה להקה  שנקראה  " יוני החול" הם מארחים תיירים ממרוקו ומחוץ לה ומשמיעה את המוסיקה. ללהקה יש השפעה כלכלית גדולה על הישוב חמליה בזכות התיירים הרבים המגעים למקום.
דני הירשטיין 2019
00972-522202050

יום שבת, 26 באוקטובר 2019

תמונות מאיסלנד דני הירשטיין


איסלנד ארץ האש והקרחונים




Hirschstein.dan@gmai

1
סיכום הנסיעה לאיסלנד ספטמבר 2019


יום 1 - 04.09.19
טיסת איר בלקן לריגה ומשם לריקיאוויק נחיתה בשעה 14:00 , לאחר התארגנות קצרה יצאנו לכיוון
העיר הישר לבית המלון. השדה מרוחק 40 ק"מ, בדרך לעיר עוברים מפעל גדול ליצור אלומיניום.

ברקע מצד ימין רואים את ענן האדים שנפלט מהמפעל ליצור חשמל לצדו נמצא מרכז הספא הלגונה
הכחולה. הגעה למלון קבלת חדרים ולאחר מכן נסיעה להכרות ראשונית עם הבירה האיסלנדית. חלפנו
על פני בית הופדי ) Höfði ( הבניין שנבנה בשנת 1909 ונחשב לאחד המבנים היפים ביותר ברייקיאוויק.

הוא נבנה בתחילה עבור הקונסול הצרפתי. המבנה נודע בעקבות מפגש הפסגה בין נשיא ארצות הברית
רונלד רייגן וראש המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות מיכאל גורבצ’וב שהתקיים בשנת - 1986 .

מפגש שסימן למעשה את סוף המלחמה הקרה. בתוך הבניין עד היום תלויים דגלים של ארצות הברית
וברית המועצות אשר מנציחים את אותו מפגש פסגה מפורסם. משם המשכנו למבנה מיוחד הניצב על
גבעה הנושא את השם פרלן )בנין הפנינה ( Perlan זה אחד המבנים המפורסמים ביותר ברייקיאוויק

הוא בנוי מעל מיכלי ענק לאחסון מים חמים. הבניין בדמות פרח ובאמצע כיפה המזכירה פנינה. תחנה
הבאה סירת ויקינגים הפסל נקרא Sólf שפרושו שמש וויאג'ר Sun Voyager זהו הוא פסל מפלדת אל-

חלד בדמות ספינה ויקינגית, הפסל נמצא על משטח גרניט לחוף האוקיאנוס ליד כביש. לא ברור איזה
מסר רצה האומן להעביר יש רואים בפסל סמל לעוצמת הטבע, יש רואים בו סירת חלומות, פאר והודיה
לשמש, וסמל לאור ותקווה בעולם. לא רחוק משם ניצב אחד המבנים המרשימים ביותר בית הרפה
HARPA קירות החזית של הרפה עשויים ממארג של תיבות זכוכית משושות בצורות ובצבעים שונים,

הניצבות באלכסון זו לזו. חלק מהן בעלות פאה העשויה מַרְאָה וחלקן עשויות זכוכית צבעונית, כך
שבאמצעות קרני השמש נוצר משחק מקסים באור וצבע הגורמים למראהו של המבנה להשתנות בכל
זווית של נקודת מבט. במקום כארבעה אולמי הופעות בגדלים שונים והיא ביתם של האופרה האיסלנדית
והתזמורת הסימפונית של איסלנד. בנוסף מתקיימים בהרפה מופעי בלט בינלאומיים. עלינו לקומה ה 5
ממנה יש מראה מרשים על כל חלל המבנה וגרם מדרגות היורד לאורך הקיר עד לקומת קרקע. מבנה זה
מזכיר במידה מסוימת את פורום טוקיו הבינלאומי. סימנו את היום בגשם קל בכנסיה המפורסמת

הטלגרימס Hallgrímskirkja . מול הכנסייה ניצב פסלו של לייף אריקסון חוקר הארצות. ממוצא איסלנדי,


הוא היה האירופאי הראשון שגילה את יבשת אמריקה הצפונית הרבה לפני כריסטופר קולומבוס. לקראת

השעה 00:19 הגענו למלון lGrand Reykjavik Hote מלון מצוין חדרים גדולים ומרווחים. גולת הכותרת


הייתה ארוחת הערב מגוונת ועשירה, מזנון עם שפע של אוכל ברמה גבוהה ביותר.


יום 2 05.09.19


יצאנו לאחר ארוחת הבוקר בשעה 10:00 . ביציאה מהעיר עצרנו בסופר מרקט התרשמות לראשונה
ממגוון המוצרים ובעיקר מרמת המחירים, לא משהו שמוכר באירופה או בישראל, הרבה יותר יקר. תחנה

הראשונה פארק ת'ינגווטליר Þingvellir , במקום היה הפרלמנט האיסלנדי אלת'ינגי - iAlþing שקיים


מאז 930 לספירה והוא העתיק בעולם. במקום זה ניתן לראות מעל פני האדמה את מפגש הלוחות
הטקטוניים של צפון אמריקה ואירו אסיה. בחנייה יש שירותים מסודרים. בתחילת מסלול ההליכה יש - -
תבליט של השטח כולל כל הרי הגעש והקרחונים. יצאנו למסלול הליכה לכיוון העמק שמפריד בין היבשת
אמריקה ויבשת אסיה. במקום זה רוחב העמק כ 600 מ' המקום הצר ביותר נמצא קרוב לשדה התעופה
שם הרווח הוא רק 60 מ'. יורדים במסלול הליכה מסודר הבנוי על גבי לוחות עץ, כאן ניתן לראות כיצד
היה המסלול לפני כמה שנים וכיצד האדמה שוקעת ונוצר בקע באדמה. ממשיכים עד למקום בו התכנסה
המועצה הלאומית של איסלנד. ממול יש 3 מבנים אחד משמש כבית קיץ של ראש הממשלה המכהן
ובצמוד לו כנסיה. המשכנו בדרכינו עד למגרש חנייה. שם חיכה לנו האוטובוס הישן אוטובוס שטח.

נסיעה בדרך אספלט משובשת ולאחר מכן דרך עפר לעבר הקרחון לנגיוקול Langjökull זה הקרחון
השני בגודלו באיסלנד. )זמן הנסיעה בשטח לא כל מעניין( הגענו ל USAFELL הוספטל מפלים לרגלי


הקרחון, במקום יש מבנה קטן שבו מקבלים חליפות נגד קור כמו חרמוניות. כאן נחשפנו לראשונה למנה

החמה שהבאנו מהארץ לאחר התארגנות קצרה עלינו על רכב זיל ) זיל זה שם המפעל( רכב שטח רוסי


ששופץ להפליא. הרכב טיפס לאט לאט על גבי הקרחון לאחר כחצי שעה של נסיעה הגענו לנקודה בה
נחפרה מערה בעומק הקרחון. התחלקנו לשתי קבוצות האחת נכנסה לסיור בעומק הקרחון בליווי מדריך
מקומי. בתחילה הולכים על גבי מצע של רשת למנוע החלקה בהמשך מקבלים רשת עם קוצנים אותה

מלבישים על הנעלים וכך מסיירים בעומק הקרחון עוברים מספר חדרים ביניהם גם כנסייה קטנה. בתוך
קירות המנהרות הוחדרו פנסי LED שאינם מפיצים חום המאירים את הגוון הכחול של הקרחון. אחת
ההפתעות שמגלים במהלך הסיור הוא סדק בקרחון ) Crevasse ( שחושף למבקרים כיצד נראה סדק


בתוך הקרחון, הסיור לוקח כשעה. באותו הזמן החצי השני של הקבוצה עושה סיור רכוב באופנועי שלג
על גבי הקרחון. בסוף הסיור חוזרים עם רכב השטח חזרה לנקודת התחלה שם מחזירים את הציוד.
נסיעה בכביש 518 משם ממשיכים בכביש 50 עד לכביש הראשי כביש הטבעת מס 1 . בצומת יש תחנת

דלק ושירותים בדרך עוברים ליד שמורת המעיינות החמים Deildartunguhver , מחוסר זמן דחינו את
הסיור למחרת. המשכנו בנסיעה לכיוון בורגרנס Borgarnes למלון בשם Icelandair Hamar מלון


כפרי נחמד.
יום נסיעה שכלל נסיעת שטח באוטובוס מיוחד כ 200 ק"מ. יום ארוך לבדוק האם לא כדאי לעשות את
הדרך לקרחון בכביש ולא בדרך עפר.


יום 3 - 06.09.19
ארוחת הבוקר ואחריה נסענו חזרה לכביש המוביל לקרחון לבקר בשמורת המעיינות החמים. המים


פורצים מהאדמה בטמפ' של 120 מעלות. במקום יש חממה לגידול עגבניות. באיסלנד מפתחים בשנים
האחרונות חממות לגידול ירקות ואפילו בננות. המקום אליו נכנסנו לא היה מיועד למבקרים התרשמנו
מגודל ואיכות העגבניות. למעלה על הגבעה הוקם מרכז ספא חדש ומודרני. משם חזרנו לכביש מס 1 ,
כביש הטבעת שמקיף את כל האי זה הכביש הראשי והחשוב באיסלנד. אורכו של הכביש הוא 1,336
ק"מ, הכביש מקשר בין כל מרכזי האוכלוסייה העיקריים במדינה. סלילתו הושלמה בשנת 1974 . עצרנו

בצומת בתחנת הדלק במקום שירותים, קפה וחנות מזכרות. המשכנו עד למכתש גראוברוק Grábrók .


מהחניה יוצא שביל מסודר ובהמשך יש מדרגות עץ שעולות עד לפתח הלוע של הר הגעש. מסלול מעגלי
מקיף את כל הלוע. מהפסגה יש נוף מרהיב על כל האזור. הביקור נמשך כשעה. משם המשכנו בנסיעה

לחוות גלאומבאייר Glaumbær . במקום מספר בתים המיצגים סגנון בניה איסלנדי מסורתי. צורת בניה


זו הובאה על ידי המתיישבים הראשונים מארץ מוצאם, התפתחה ושוכללה כפתרון לבעיה של מחסור
בעצים לבניה. חוות בתי הדשא היו סגנון הבניה הנפוץ באיסלנד עד תחילת המאה ה- 20 , כאשר הבניה

בבטון החלה להחליף את הבניה המסורתית . הביקור במקום עולה כסף כ 1700 קרונות. במגרש החנייה


יש שירותים. במקום עשינו הפסקת צהריים. משם המשכנו בנסיעה עד לאקוויר, העיר השנייה
בחשיבותה באיסלנד, במקום יש שדה תעופה בינלאומי השני בחשיבותו אחרי רייקיאוויק, מסלול
הנחיתות והמראות נמצא על המים באמצע הלגונה, מרשים מאוד. עצרנו לסיור בגן הבוטני, הגן החל
דרכו כגן ציבורי בהמשך ) 1975 ( הפך לגן בוטני הצפוני בעולם ומשמש למטרת מחקר וסיגול של זני
עצים ושיחים לאקלים בצפון איסלנד. בגן מצויים 6600 מיני צמחים שמקורם מחוץ לאיסלנד וכן 430 זני

צמחים מקומיים . לפני שעזבנו את העיר קנינו לאלי ישראלי עוגת יום הולדת, מזל טוב אלי. משם המשכנו
בנסיעה לעבר מיווט Mývatn . “Mý” = יבחוש “vatn” אגם.


הגענו למלון בשעה 20:00 הישר לארוחת ערב. המלון נמצא על גבעה באמצע שום מקום. מלון חדש
ונחמד. יום נסיעה ארוך ומיגע כ 420 ק"מ.

יום 4 - 07.09.19
ארוחת הבוקר ואחריה חזרנו על עקבותינו נסענו לביקור מפל גוד'אפוס Goðafoss "מפל האלים", אותו


לא ראינו ביום הקודם מחוסר זמן. עצרנו ליד המזנון משם יוצא מסלול הליכה נוח לאורך הנהר. בנקודה
מסוימת יש ירידה עד למי הנהר ולתצפית נהדרת על המפל. חזרנו לשביל הראשי משם המשכנו עד
לנקודת תצפית העליונה. חזרה לחניית אוטובוסים ליד מרכז המבקרים שם יש חנות ושירותיים. בתום

הביקור חזרנו לאזור האגם מיווט, בדרך עצרנו לתצפית על נהר נהר לקסה Laxá המזין את האגם לקס
פרושו פילה סלומון. המשכנו לאתר מיוחד במינו Pseudocraters פאסודוקרטר המכתשים המדומים.


)להוסיף חומר כיצד זה נוצר( יצאנו למסלול הליכה של כשעה לתצפית על האזור והמכתשים המדומים
והאגם. בחניית האוטובוס יש מרכז קניות ושירותים מסודרים. המשכנו לאתר דימובורגיר Dimmuborgir


זהו אזור סלעי לבה בתצורות ומבנים שונים אשר מזכירים יותר נוף מפלנטה אחרת. במקום יש שלושה
מסלולי הליכה מסומנים העוברים בין הטירות השחורות. זה המקום שעל פי המסורת מתגוררים
הטרולים. המדריך סיפר שהתושבים מאמינים שהטרולים מגיעים 13 ימים לפני חג המולד ואז בלילה של
החג הם חוזרים הביתה ונעלמים. בזמן הסיור ירד לנו גשם קל. משם נסענו לאכול צהריים ליד סופר, ירד

גשם ללא הפסקה. המשכנו להר הגעש קרפלה Krafla המתנשא לגובה 818 מ’, האזור פעיל מאד


מבחינה גאולוגית ועד היום התפרץ ההר 29 פעמים. במקום נמצאת תחנת כוח גיאותרמית הנקראת גם

היא “קרפלה” המספקת חשמל לכל האזור . עלינו בשביל המקיף את האגם. משם המשכנו למרחצאות
מיוואט Mývatn Nature Baths , במקום בריכות חמות עשירות במינרלים. המקום מאורגן, מסודר ונעים.


לא כל כך המוני. כל אחד מקבל מגבת ולוקר לשמירת חפצים. שהיינו במקום שעה וחצי )זה היה בדיוק

מספיק(. המשכנו לביקור בשדה נמסקרד Námaskard במקום יש מספר התפרצויות של גייזרים קטנים


וריח של גופרית חזק באוויר. בסמוך למרפסת ממנה נשקף האתר כולו יש בריכה מלאה במים
שמבעבעים הטמפרטורה של המים נעה בין 100 עד 120 מעלות. בשאר המקומות יש פעילות געשית

שפולטת בוץ בטמפ של כ 200 מעלות. את היום סימנו בביקור בחוות הופדי Höfði זה חצי אי עם נוף


פנורמי על אזור אגם מיוואטן במקום עמודי לבה מרשימים, צמחייה עשירה ומיוחדת. המקום נמצא
בבעלות פרטית של בני זוג אשר במשך עשרות שנים נטעו במקום עצים וצמחים רבים. לאחר שהבעל
נפטר העבירה האלמנה את המקום לרשות הציבור, הכניסה אליו חופשית למעט הבית הפרטי. חזרה
למלון בשעה 19:00 היה יום מאוד מוצלח.

יום 5 - 08.09.19
יציאה מהמלון בשעה 08:30 נסיעה של כ שעה לכיוון העיר הוסאוויק Húsavík הנמצאת בתוך פיורד
עיירת דייגים קטנה הנחשבת להתיישבות הוותיקה ביותר באיסלנד . מרציף נמל הדייגים יוצאים לשייט


לכיוון ים גרינלנד. נגשנו למשרד חברת השייט, לקבל פרטים על שם האנייה. היציאה לשייט הייתה
בשעה 10:00 כל נוסע מקבל חליפה כנגד גשם וקור. חובה להביא כפפות וכובע צמר. השייט על גבי
ספינות דייגים ישנות שהוסבו לתיירים נמשך כ 3 שעות. הפלגה היא ללב הים כ 80 ק"מ מחוג הארקטי,
במטרה לפגוש לוויתנים!!. לאחר כשעה של שייט נגלו כמה דולפינים ו 3 לוותינים )רק הגב שלהם(,
במהלך השייט הוגש שוקו חם ועוגה )שלא נתן היה לאכול אותה( למזלנו מזג האוויר היה נוח ים שקט

ללא רוח וללא גלים. חזרנו לנמל בשעה 13:00 , המשכנו בנסיעה של כשעה עד לפארק או'סבירגי
Ásbyrgi . זהו קניון בזלתי עצום בצורת פרסה, המשופע בשבילי הליכה. על פי האמונה, הקניון נוצר


מטביעת פרסת הסוס של האל אוד'ין. ליד החנייה יש משטח דשא גדול עם שולחנות מתאים לפיקניק.
"פתחנו" שולחן עם מיטב מרקי אוסם וכריכים. יצאנו לסיור רגלי של כשעה הליכה עד לאגם שנמצא
בתחתית המצוק, משם המשכנו לתצפית על האגם. )להוסיף הסבר כיצד נוצר הקניון על פי השילוט


בכניסה( בדרך פגשנו מספר שחפים בודדים, המדריך הסביר שאלו הם שחפים שכשלו במעוף מאזור
הקינון לים, הם ירדו למנוחה ליד האגם. היות והם לא נמצאים יחד עם להקה הם אינם יודעים לנווט
מהיבשה לכיוון לים ולכן הם נשארים כאן חסרי אונים, סופם שיהיו מאכל לעופות הטורפים שבאזור. משם

המשכנו בנסיעה לעבר המפל הגדול ביותר באיסלנד, מפל דטיפוס - Dettifoss ״המפל העוצמתי ביותר


באירופה״ הנופל מגובה של 44 מטרים לתוך מצוק עמוק. יש מסלול הליכה מסודר של 800 מ' ממגרש
החניה עד למרפסת התצפית. כל הביקור עורך כשעה וחצי. משם המשכנו לכיוון דרום מערב האזור
נקרא המדבר הגדול של איסלנד, מדבר זה נוצר בגלל מיעוט הגשמים היורדים באזור והטמפ הנמוכה

השוררת במקום. בשעה 19:30 הגענו לעיירה איילסטאד'יר Egilsstaðir השוכנת סמוך לאגם המתוק
Lagarfljót . לינה במלון - Hotel Hallormsstadur מלון כפרי נחמד מאוד, ארוחת ערב מזנון מעולה מגוון


עשיר מאוד של מאכלים.

יום 6 - 09.09.19


ארוחת הבוקר לאחר מכן יצאנו ממלון בשעה 08:30 לסיור רגלי קצר על שפת האגם שנוצר לאחר בניית

סכר, במטרה להפעיל טורבינה לייצור חשמל. סביב האגם חורש טבעי של עצי שדר צהובים birch . משם
המשכנו מערבה לעבר החוף המזרחי לעיירה פסקרודספיורדור Fáskrúðsfjörður זהו כפר טיפוסי


אופייני לפיורדים המזרחיים של איסלנד. בעבר הייתה זו מושבה של צרפתים, שמות הרחובות והכתובות
בעיירה היו בצרפתית. משם המשכנו בכביש מס 1 לאורך חוף הים. באחד הפיתולים עצרנו ויצאנו
למסלול הליכה קצר לעבר מגדלור שניצב בפתח הפיורד. שם זכינו לראות את כלבי הים הבאים לחוף

ליהנות מקרני השמש החמה שזרחה במשך כל היום. עצרנו בעיירה DJUPIVOGUR לארוחת צהריים


קלה, מרק דגים מעולה. עיירה זו כמו עיירות אחרות שתושביה שבמקור הם דייגים מתפרנסים כיום
מאלפי התיירים המציפים את האי בחודשי הקיץ. בהמשך הנסיעה נראו להקות של ברבורים המעבירים
את ימי החורף הקרים בחוף המזרחי. ירדנו לצלם להקה כזו אך ללא הצלחה, ככל שהתקרבנו הם נכנסו

עמוק יותר לים. בהמשך עובר הכביש במנהרת Almannaskarð באורך של 1300 מ'המפרידה בין החוף
המזרחי והדרומי וחוצה את הר וסטרהורן Vestahorn . ההר מתנשא לגובה של 454 מטר. עלינו עם
האוטובוס על ההר תצפית על כל החוף הדרומי ועל הקרחון הגדול ביותר באיסלנד קרחון ואטנאיוקול
Vatnajökull . המשכנו בנסיעה עד לעיירה הופן Höfn פירוש השם “נמל”, עיירת דיג. את שם העיירה
מבטאים אָפּ. הופן יושבת על קצה חצי אי המוקף משלוש הצדדים באוקיינוס. עשינו הפסקה קצרה


במרכז הקניות. המשכנו מערבה לאורך החוף עד ללגונת הקרחונים. מזג האוויר היה נפלא וניצלנו את

ההזדמנות לצלם את האתר מכל הצדדים. המשכנו בנסיעה כ 40 דקות מערבה עד למלון Skaftafell Hótel שנמצא בקצה פלג של הקרחון הגדול. לאחר קבלת החדרים יצאנו למסלול הליכה קצר של כ 20


דקות עד למרגלות הקרחון. היה יום נפלא שטוף שמש. באותו הלילה השמיים היו בהירים וזכינו לראות
את הזוהר הצפוני, חלש אבל מרשים.
יום 7 - 10.09.19
קמנו הבוקר ליום גשום וסגרירי. נסענו חזרה לגונת הקרחונים יוקולסורלון Jökulsárlón היא נמצאת
בחלקו הדרומי של קרחון ואטנאיוקול בצמוד לכביש מס 1 . הלגונה היא ללא ספק אחד מפלאי הטבע של


איסלנד. עומקה של הלגונה הוא מעל 200 מטר, זוהי הלגונה הקרחונית הגדולה ביותר והעמוקה ביותר
באיסלנד. יש אופציה לעלות על רכב אמפיבי הלוקח 20 אנשים בלבד. משך השייט 45 דקות, בשייט זה
לא מקבלים חליפות נגד גשם וקור לכן יש להצטייד בלבוש מתאים. שייט זה הוא באזור שסמוך לחנייה
בין גושי הקרח הגדולים. אופציה שנייה שייט שייט בזודיאק לוקח כשעתיים ומגעים עד למרגלות הקרחון
שנמצא במרחק של 6 ק"מ מהכביש. רק אלו השטים בזודיאק מקבלים חליפות גשם וקור. בחניה יש בית

קפה שירותים וחנות מזכרות. בתום השייט נסענו לחוף היהלומים Diamond Beach זו רצועת חוף עם


חול שחור הממוקמת בשפך הלגונה. זהו המקום בו הקרחונים הצפים בלגונה מסיימים את מסעם
לקראת העלמותם כתוצאה מהמסה. נצנוץ שברי הקרחונים אל מול הקונטרסט השחור של החוף העניק
למקום את הכינוי ההולם “חוף היהלומים”. המשכנו בדרכינו מערבה )חזרנו למלון זהבה בכר שכחה את

מקלות ההליכה !!( אחרי כשעה הגענו לפארק הלאומי סקפטאפל lSkaftafel יצאנו למסלול הליכה
למפל השחור למפל סווארטיפוס – - Svartifoss . מול מגרש החנייה יש מרכז מבקרים מסודר כולל


שירותים ומסעדה גדולה. הדרך למפל היא בשביל השמאלי היוצא ממרכז המבקרים. הדרך עולה עד
לנקודת תצפית על המפל " מפל המים" משך ההליכה כחצי שעה. באיסלנד לכל מפל יש שם בתוספת
המילה מפל. מהתצפית יורדת דרך תלולה עד למפל. משם יש אפשרות לחזור בשביל אדום המטפס
לגדה השנייה של הנחל ומתחבר בהמשך לשביל המרכזי. ממגרש החניה יוצא שביל נוסף בצד ימין
המוביל לקרחון. משך ההליכה כשעה וחצי הלוך ושוב, מסלול זה מתאים לאלו המתקשים לעלות למפל

השחור. לאחר ארוחת צהריים קלה )מרק !!!( המשכנו לשדה הלבה הגדול אלדהורן שדה שנוצר
מהתפרצות של הר הגעש לאקי LEKI שאירעה בשנת 1783 . ההתפרצות הביאה למותם של רבבות בני


אדם ובעלי חיים ונזק רב נגרם לרכוש ולחקלאות באיסלנד וברחבי העולם כולו. ענן האפר הוולקני שכיסה
את השמיים גרם לרעב, קור וחשכה באזורים רבים בעולם. תחילה, סבלו בעיקר תושבי סקנדינביה, אולם
בהמשך הגיע ענן האפר גם לרוסיה ולסין. למעשה, ישנה תיאוריה לפיה המהפכה הצרפתית ) 1789 )
פרצה בשל רעב בצרפת, שנגרם כתוצאה מההתפרצות בלאקי. אלדהורן הוא שדה הלבה הגדול ביותר
בעולם שנוצר מהתפרצות געשית אחת בזמן אחד. גוש הלבה שהתקשה מכוסה כיום בטחב,

כרבולית MOSS . מהמגרש יוצא שביל הליכה קצר בין גושי הלבה הירוקים. המשכנו בנסיעה מערבה עד


לעיירה ויק. העיר הדרומית ביותר והגשומה ביותר באיסלנד. המלון ממוקם בכניסה לעיירה, לא רחוק
נמצא מרכז קניות מזכרות וסופרמרקט. מלון חדש יפה חדרים גדולים ארוחת ערב ובוקר ברמה גבוהה.

שם המלון - Hotel Kria
יום 8 - 11.09.19
יצאנו מהמלון בשעה 09:00 לביקור בחוף רייניספיארה Reynisfjara הידוע בתור "החוף השחור".


האתר נמצא כמה ק"מ מהעיירה. ממגרש החניה יוצא שביל עד לחוף הים, בדרך יש שלט המזהיר
מהמבקרים לא להתקרב למים מחשש לגל גדול ופתאומי שישטוף את החוף. חוף הים מכוסה כולו
בשכבה של לבה דקה. בדרך לים ניתן לראות גושי סלע המכילים גושים של לבה. אבן היסוד אליה
התחבר אבק של עפר וולקני, יש דמיון לסלע הקונגלומרט המוכר לנו בארץ בערוצי הנחלים. סלעים אלו
נוצרו כתוצאה מלחץ של קרחון על גוש קשה של לבה עם עפר. על החוף ניתן לראות את קירות משושי
הבזלת. באופק ראינו שני עמודים גדולים היוצאים מהים, האגדה מספרת שצוקי הבזלת הללו הם צמד
טרולים שניסו להגיע אל החוף בלילה )או לגרור בלילה ספינה ענקית אל החוף, לפי גרסה אחרת(
ונכשלו. כשהשמש זרחה הם הפכו לאבנים המזדקרות מהים. בזמן הביקור נשבה רוח חזקה מאוד, היה

קר מאוד. משם המשכנו לאי דירהוליי Dyrhólaey "אי הגבעה עם החור בדלת". ממגרש החניה יוצאים


מספר מסלולים המקיפים את האי, במקום שירותים נקיים ומסודרים )בתשלום( כקייפ פורטלנד הוא צוק
המתנשא לגובה 120 מטרים, מוכר על ידי הימאים. האתר ממקום סמוך לחוף העיירה ויק, הצוק הוא צוק
וולקני, ובראשו שוכן "מגדלור דירהוליי", הקיים משנת 1927 . האזור הוכרז כשמורת טבע בשנת 1978 .
הנוף הנשקף מהצוק הוא מגוון: מצפון ניתן לראות מספר קרחונים מפורסמים, ממזרח רואים את צוקי
הבזלת "רייניסדראנגר" ואת החוף השחור הסמוך, וממערב ניתן לראות את חופי העיר סלפוס. בקיץ ישנן

במקום מושבות קינון גדולות של תוכי ים אטלנטי. משם המשכנו ללשון הקרח סולייאימאקול
lSólheimajökul פרוש השם "אדמה ושמש" קרחון זה הוא חלק מהקרחון הענק מירדאלסיוקול שבחוף


הדרומי קרוב לעיירה ויק. החל משנות השלושים של המאה ה - 20 החל הקרחון לסגת והיום קשה לדעת
מה היה גודלו המדויק, זו הסיבה שהקרחון מכונה "הקרחון המתכווץ". הקרחון מכוסה בעפר וולקני
מהתפרצות שהיתה באזור בשנת 2010 . ממגרש החנייה יוצא שביל הליכה נוח של חצי שעה עד לקרחון,
למעוניינים ניתן לטפס על הקרחון ממגרש החניה, יוצאים עם מדריך מקומי מוסמך. הטיול הוא בדרגת
כושר קלה ואין צורך בניסיון מוקדם או הכנה כלשהי. החברת מספקת את כל הציוד הנדרש. המשכנו

למוזיאון סקוגאר Skógar Museum המוזיאון מחולק לשני חלקים, האחד זה מוזיאון פתוח שבו ניתן


לבקר בבתי דשא ולראות באילו תנאים חיו האיסלנדיים במאות הקודמות. החלק השני הוא מבנה חדש
שבו יש תצוגה של תלבושות, כלי בית ושייט ישנים. הסיור מלווה בהדרכה. בסמוך למוזיאון יש מבנה
נוסף שבו יש חנות מזכרות, מסעדה ותצוגה מרשימה של אוסף של כלי רכב עתיקים. ממגרש החנייה

יוצא שביל למפל סקוגפוס Skógafoss זהו אחד המפלים המפורסמים באיסלנד, רוחבו 15 מטר והוא


נישא לגובה 60 מטר. מפל זה מפורסם בזכות השתקפות מדהימה של צבעי הקשת כאשר השמש
מקרינה לעבר המפל. היה לנו מזל והשמש האירה את טיפות המים שהתנפצות לכל עבר ויצרה קשת

מרהיבה. בפולקלור המקומי יש סיפור על ויקינג שהחביא תיבת אוצר מאחורי המפל. האגדה מספרת


שהתיבה נמצאה על ידי תושבים מקומיים שנים מאוחר יותר אך בשל עוצמת המפל הם הצליחו רק
לתפוס טבעת אחת גדולה מן התיבה ששבה להעלם מאחורי המפל. כיום הטבעת שלכאורה נמצאה,
נמצאת על דלת הכנסייה במוזאון סקוגאר. יש שביל גישה נוח לבסיס המפל ומצד ימין של המפל יש גרם
מדרגות לאורך צלע ההר אשר מוביל לעמדת תצפית מעל המפל רק החזקים שבקבוצה טיפסו מעלה !!.

לא שבענו משפע המפלים והמדריך הציע שנבקר על הדרך עוד מפל מיוחד סליאלנדספוס
Seljalandsfoss המפל נופל גובה של 60 מטר והוא חלק מנהר Seljalandsá שניזון מקרחון
אייאפיאטלאיוקול Eyjafjallajökull הנמצא ממש מעל אותו הר געש מפורסם שהתפרץ בשנת 2010 וגם


לסגירת שמי אירופה לטיסות. זהו אחד המפלים המפורסמים והמצולמים ביותר באיסלנד. יש אפשרות
ללכת במסלול נוח מאחורי המפל. חייבים לקחת מעיל גשם על מנת לעבור. במרחק של כמה מטרים יש

עוד שני מפלים. משם המשכנו בנסיעה של 45 דקות עד לעיירה HELLA לינה במלון Stracta Hotel Hella מלון נחמד אוכל בינוני.
יום 9 - 11.09.19


יצאנו את המלון בשעה 09:00 בחנייה חיכה לנו אוטובוס שטח )טוב יותר מהקודם(. נסענו לכיוון שמורת

לנדמנלאוגר Landmannalaugar שמורת ההרים הצבעוניים, פירוש השם “בריכות העם”. זהו יעד


הטיולים הפופולרי ביותר במרכז ההררי של איסלנד ונחשב בעיני רבים ליהלום שבכתר. האזור מרתק
ועשיר בניגודים, רכסי הרים עשויים מריוליט )סלע וולקני הדומה לגרניט( מחורצים בפסים שחורים של

אפר וולקני, פסגות ססגוניות בצבעים אדום, ירוק, כתום וצהוב, שדות לבה רחבי ידיים וסילוני קיטור


הפורצים מסדקים בקרקע. בדרך עצרנו וטיפסנו על הר געש שאינו פעיל יכולנו לראות את הקלדרה

מלאה במים בצבע טורקיז. בדרך לשמורה ניצב לו הר הגעש הקלה Hekla ששם החיבה שלו הוא


"השער לגיהנום". זה הר געש פעיל שצורתו חרוט עם פסגה מעוטרת שלג. לקראת הצהריים הגענו
לבריכה גיאותרמית אשר שנים רבות היתה פופולרית בקרב מקומיים ובשנים האחרונות גם בקרב תיירים
רבים המבקרים במקום. הבריכה נמצאת במרחק צעדים ספורים ממרכז המבקרים שבקצה שדה הלבה

לאוגרהון ) Laugahraun (. הבריכה הטבעית מוזנת על ידי זרמי מים חמים וקרים המגיעים מתחת


לשכבות הלבה ומתערבבים בבריכה. טמפרטורת המים מאד נעימה לרחצה. במקום ישנן מלתחות
מסודרות שעלה כסף להיכנס. לצערנו קיבל אותנו מזג אוויר לא נחמד, פתיתי שלג ירדו כשאנו מתרחצים
בבריכה הפתוחה. ליד מגרש החנייה עומדים שני אוטובוסים ישנים משנות ה 50 בהם ניתן לקנות משקה
חם. היינו רק כמה משוגעים שהורדנו את הבגדים וקפצנו למים החמים. המטיילים הבאים למקום חייבים

לדאוג מראש להביא בגדי ים ומגבות ואם יש צורך בגדים להחלפה. בדרך חזרה עצרנו "בקופי פוס" בית


קפה על אם הדרך, המדריך היה מרוצה מהמושג החדש שנולד באיסלנד. בדרך עצרה אותנו ניידת
משטרה שהסבירה לנהג שבהמשך הדרך נפגוש עדר גדול של כבשים. אכן זו העונה בה אוספים
ומורידים החקלאים את הכבשים מההרים. הכבשים רועות באופן חופשי בהרים במשך כ 5 חודשים,
כבשים אילו אינן נותנות חלב. האיסלנדיים רוצים לשמור על הצמחייה ולכן הם מגבילים את מספר
הכבשים שמותר לחקלאים לשחרר בטבע באופן חופשי. לקראת אמצע ספטמבר החקלאים עולים להרים
ואוספים את הכבשים כאשר הגברים רכובים על הסוסים האיסלנדים ולצידם רצים כלבי רועים. אנו זכינו
לראות קבוצה גדולה של כמה מאות כבשים הצועדים על הכביש כשהם מלווים בעשרות רוכבים וכלבים.
אירוע זה של איסוף הכבשים נחשב למאורע חשוב המתוקשר ברדיו ובטלויזיה. את היום קינחנו בעוד

מפל בשם אוריאפוסי Urrioafossi מפל שלרוחבו יבנה בעתיד סכר ותחנת כוח הידרואלקטרית. עוד
אסון אקולוגי שאיסלנד מביאה על עצמה. לקראת ערב חזרנו למלון ב HELLA Stracta Hotel Hella
יום 10 - .09.1912
יצאנו לאחר ארוחת הבוקר בשעה 09:00 למפלי הזהב מפל גולפוס Gullfoss מבוטא ‘גוטלפוס’. ליד


מגרש החניה יש מרכז מבקרים גדול עם חניות לבגדים ומזכרות בצמוד מספר מסעדות. באותו בוקר
הייתה רוח חזקה, היה קר מאוד. ממרכז המבקרים יוצאים שני שבילים מסודרים ונוחים האחד לתצפית
מעל המפל השני מסלול הליכה ארוך יותר עד למפל. מפל הזהב גובהו 32 מטר, רוחבו 20 מטר, והוא
שוצף לאורך 2.5 ק”מ של ערוץ קניוני שעומקו מגיע עד 70 מטרים. ספיקת המים הממוצעת שלו הינה
140 מ”ק לשנייה, והגבוהה ביותר שנמדדה היתה 2000 מ”ק לשנייה. בסמוך למפלים ניצבת אנדרטה

לזכרה של Sigríður Tómasdóttir , בתו של אחד הבעלים המקוריים. לזכותה נזקפת הצלתו של המפל


מהיעלמות בתוך אגם הידרואלקטרי מלאכותי בשנות ה- 20 של המאה הקודמת. סיגרידור איימה לזרוק
עצמה אל המפלים אם הפרוייקט יצא לדרך. בית המשפט פסק נגדה, אך לנוכח לחץ ציבורי אותה חברה

הידרואלקטרית לא הוציאה את הפרוייקט לפועל. בתום הסיור נסענו לאתר גייזר Geysir המפורסם


שהעניק את השם לתופעה העולמית. האוטובוס מורד את הנוסעים בנקודה אחת ומחנה במגרש החנייה

ליד מרכז המבקרים. האטרקציה של הפארק הוא הגייזר ‘סטרוקור’ Strokkur אשר פירושו באיסלנדית


“מַחבֵּצָה”. סטרוקור נמצא במרחק כמה מטרים מהגייזר הגדול אשר מתפרץ במרווחי זמן קבועים של 5
דקות בערך. סילון עז של מים רותחים עולה השמימה ומגיע לגובה של עד 40 מטרים. עמק הגייזרים
כולו הוא פארק גיאו תרמי היושב על גבי קלחת עצומה של מים רותחים. מכל עבר מים, בוץ וגופרת
מבעבעים מפתחים באדמה. הבוץ הצבעוני הוא תוצאה של החיידקים וצמחים פרימיטיביים המשגשגים
בתנאים קשים אלה. חלקם, כמו החיידק הפריתי חי בטמפרטורה של 60 ° בסביבה של מימן גופרתי מה
שגורם לריח הביצים הסרוחות ונותן לאדמה את צבעה האפור. לאחר ארוחת הצהריים, מרק חם כמובן,

נסענו מערבה לעבר הלגונה הכחולה. נסיעה של כשעה וחצי. אתר תיירות מאורגן להפליא, בכניסה כל


אחד מקבל צמיד אלקטרוני ליד ומגבת )יש אפשרות בתשלום נוסף 15 $ לקבל חלוק( באולם המלתחות
עומד באופן קבע עובד מהמקום המקפיד על רחצה קפדנית לפני הכניסה למים. במלתחות ישנן מקלחות
מסודרות, עם שמפו וסבון, הם דורשים רחצה ללא בגד ים ושטיפת כל המקומות "האסטרטגיים", כמו
השיער, הרגליים, בית השחי ואברי המין. אם לא מקפידים על הרחצה, הם מעירים ודורשים לחזור
למקלחת. הסיבה שהם מקפידים על ההיגיינה היא שאין כלור או חומרי חיטוי אחרים במים. חשוב
להקפיד גם על רחצה לאחר היציאה מהבריכות. הגופרית שבמי הבריכות עלולה לגרום ליובש בעור,
גירוד ותחושה לא נעימה, ולכן חשוב להתנקות ולהקפיד על שטיפה בסבון. לבעלי שיער ארוך מומלץ
להקפיד לחפוף את השיער עם מרכך כיוון שהגופרית מייבשת את השיער ומקשה אותו. הלגונה היא
בריכה ענקית של מי ים עשירים במינרלים המחוממים באמצעות אנרגיה גיאותרמית. צבע המים תכלת
מיוחד והוא ניתן להם הודות לבוץ הסיליקטי ולאצות המרכיבות את המים. הכניסה לבריכות כולל גם
קבלת משקה אחד מהבר שנמצא בתוך הבריכה ובוץ הכולל חומרים מינרלים )כמו בים המלח(. הלגונה
הכחולה התחילה את דרכה כבריכת מים שנקבו ליד המתקן הגאותרמי, מקום לא מסודר שהיה פתוח
לקהל הרחב בעיקר לתושבי ריקיאוויק. עם השנים נפתח במקום מרכז ספא מודרני. המים שמגעים
לבריכות הם כחולים יותר בגלל קירבת האתר לאוקיאנוס. מי הים חודרים דרך נקיקי הלבה לבטן האדמה
ומשם נפלטים כקיטור. המים במרחצאות מלוחים ובעלי מינרלים נוספים העוזרים לטיפול במחלות עור.

המים מגעים לבריכות מתחנת הכוח הגיאותרמית בסווארטסנגי Svartsengi שנבנתה בשנת 1976 והייתה לתחנת הכוח הגיאו - תרמית הראשונה בעולם לייצור חשמל וייצור מים. תהליך ניצול האנרגיה החל
בשנת 1907 כאשר אחד החקלאים בנה צינור להובלת קיטור לחימום ביתו. בשנת 1930 השיטה שימשה
לחימום בתי חולים, בתי ספר ואלפי בתים פרטיים. כיום 2019 %90 מהבתים מחומים על ידי מקורות
גיאוטרמים. תחנת הכוח הגיאותרמית בסווארטסנגי התחילה את דרכה עם זרם קטן של קיטור לאחר
מכן קדחו לעומק האדמה כ 5 ק"מ על מנת להגדיל את עוצמת הקיטור. כדי להשתמש באנרגיה
גיאותרמית יש לקדוח ברוב המקרים אל מאגר תת קרקעי. לעיתים כתוצאה מהלחץ הנוצר מהחום זורמת


האנרגיה הגיאותרמית גם ללא צורך בשאיבה . ישנם מקומות בהם האנרגיה הגיאותרמית יוצאת מהאדמה


בצורת גייזרים ענקיים. החום הגיאותרמי הוא למעשה, תערובת של מים ושל קיטור. מרבית תחנות הכוח
לייצור החשמל ממקורות גיאותרמיים עושים שימוש בקיטור, כאשר את המים החמים מחזירים אל מעמקי
האדמה. את הדרך חזרה למגרש החנייה כדאי לעשות במסלול העובר דרך הבריכות החיצוניות. בתום

הרחצה חזרנו למלון בריקיאוויק Grand Reykjavik Hotel . לאחר ארוחת הערב התכנסנו לשיחת סיכום,


כמו בשנים קודמות דויד זרח סיכם לנו בסגנונו המיוחד את המאורעות והמקומות בהם ביקרנו במהלך
הטיול. בהזדמנות זו נאמרו גם מילות תודה להלמוט המדריך המקומי שלנו ולנהג החייכני גדול הממדים.

יום 11 - .09.1913

לאחר ארוחת הבוקר יצאנו להתרשם ממרכז קניות איסלנדי, מהר מאד הבנו שהמחירים של המוצרים
מאוכל ועד ביגוד לא מאימים לכיס הישראלי. העברה לשדה התעופה טיסה חזרה לארץ דרך ריגה.
תם ונשלם עוד טיול שהיה ללא ספק שונה ומיוחד מכל שאר הטיולים.
כתב : דני הירשטיין
ספטמבר 2019